חומרת הגזל

לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל: מובא במדרש רבה: בא וראה כמה גדול כוחו של חמס [גזל], שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ". והדברים צריכים ביאור, מדוע באמת דווקא הגזל - הוא שגרם לגזר דינם הקשה של הכליה במבול?

מסביר ה"חפץ חיים": כי אותו מלאך המשחית שנוצר מעוון הגזל, הוא חצוף במיוחד, שהרי גם מעשה הגזל הוא נועז וחצוף, ולכן אותו מלאך קופץ בראש כל המלאכים שנוצרו מהעבירות של האדם, ודורש את העונש לחוטא.

וכאן המקום להביא את דברין הבהירים של בעל ה"מסילת ישרים": "שאף על פי שרוב בני האדם אינם גנבים בגלוי, דהיינו שישלחו יד ממש בממון חבריהם לקחת ולשום בכליהם, אף על פי כן רובם טועמים טעם גניבה במשאם ומתנם, במה שיורו היתר לעצמם להשתכר איש בהפסדו של חבירו, ויתרצו מעשיהם בכך שמוכרחים להתפרנס..

בתחילתה של עונת החורף כאשר עינינו נשואות אל אבינו שבשמים שיוריד לנו גשמי ברכה, חייבים אנו להתחזק בעניין זה ולהיזהר אף מאבק גזל, ובכך נזכה, שהקדוש ברוך הוא יפתח את אוצרו הטוב וישפיע לכל בית ישראל חיים בבריאות איתנה ופרנסה ברוכה.

מבואר בפרשה שגזר דינם של אנשי דור המבול לא נחתם אלא על עוון גזל, אף על פי שעברו עבירות חמורות ביותר ובהן ג' העבירות המפורסמות: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, נפסק דינם לכליון דווקא בגלל הגזל. גזל זה העוון שמקטרג בראש, ודבר ראשון ששואלים אדם כשמגיע לשמים הוא 'נשאת ונתת באמונה?'. יש לדעת בעניין זה של זהירות בממון הזולת ניכרת עיקר הצדקות של האדם. כתב רבי אברהם בן הרמב''ם: עשר שנות צום מתוך חסידות יתבטלו בעוון אכילה אחת מהגזל.

תיבת נח: נח נצטווה (בראשית ו, כא) "ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת אליך והיה לך ולהם לאוכלה", ודייק הכלי יקר "לך" ללמד שיהיה מאכלו ומאכל בעלי החיים דווקא משלו ולא משל אחרים כי הכל היה מעורב מגזל.

כעת מובן מדוע הוצרך נח לנטוע ארזים, להשקות אותם ולקוצצם ומהם לעשות את התיבה (תנחומא נח, ה) וזאת כדי שלא יהיה מעורב בבניית התיבה שום צד של גזל, מובא במדרש (רבה מד, ז) ששם בן נח היה חרש ועשה מסמרים ובריחים לתיבה, והכל עשו מעצמם כי התיבה הייתה כדמיון המשכן והמקדש ואותיות תיבה בית ה', וכפי שאברהם נטע עצים לבית המקדש וקצצם יעקב אבינו בשעה שירד למצרים לצורך בניית המשכן. לפיכך התיבה הכילה את בעלי החיים בדרך נס באופן שהמעט החזיק המרובה כמו במקדש, והבטיחו הקדוש ברוך הוא שהפירות לא ירקבו בתיבה כמו שבבית המקדש לא הסריח בשר הקודש מעולם (ברוך יאמרו).

אין מתקבלת התפילה: במהרש''א (בכתובות) מובא על אותם אלו שמקבצים עושר שלא באמונה ומנדבים אותו באמירת מי שברך לצרכי מצווה אין לך מצווה הבאה בעבירה גדולה מזו, ואין לעושר הזה קיום כלל, וכל אדם שיש בידו מעות של גזל, ישנו מחסום בקבלת תפילותיו (הרמב''ם). ביום הכיפורים בתפילת נעילה בזמן הכי מרומם אנו מתפללים למען נחדל מעושק ידינו. לפעמים אדם תמה על כך שבניו עוזבים את דרך הישר, והוא משום שהוא פיטם את גופם באוכל המגיע מכסף לא כשר, דבר המשפיע רבות על נפשם הרכה. וכמו שהאדמו''ר ה'שפת אמת' מגור היה אומר שלפעמים רואים תלמיד חכם אשר לומד תורה בהתמדה ואף על פי כן אין תלמודו מתקיים בידו, וזה משום היותו סמוך על שולחן חותנו המאכילו מכסף שאינו כשר.

הגמרא (בבא מציעא דף פה.) מספרת כמה טרחות טרח רבי חייא בשביל שלא תשתכח תורה מישראל והתלמידים ילמדו תורה בשלימות, ואמר הגאון מוילנא שרבי חייא היה יכול לקנות קלף מוכן בשביל לימודם של תלמידי ישראל, ומדוע טרח ועמל כל כך על ידי שצד צביים ועיבד עורותיהם עבור קלף לכתיבת ספר תורה אלא רצה שתלמידי ישראל ילמדו באופן הכי כשר כי רק על ידי דברים נקיים בתכלי מכל סרך גזל אפשר לפעול דברים גדולים ועצומים, ובאמת הוא גרם לתורה שלא תשכח מישראל כי כל מי שלמד ממנו זכר את הלימוד ולא שלט בו שכחה.

קומבינה: חכמים אמרו: האדם לא מרוויח כלום מהגזל, והכסף האסור הולך לנזקים. לפעמים אדם חושב שיעשה 'קומבינה' כאן ושם וירמה קצת אולי הוא ירוויח עוד כמה שקלים, אז שיידע שראשית יש בידו עבירה גדולה, ובנוסף הוא לא באמת מרוויח אלא מפסיד, שמחר לדוגמא ייגרם לו קלקול במקרר וזה יהיה בהכנות לשבת חשובה עם אורחים רבים, ויינזק מאוד.

אז מבחינה פרקטית כדאי להימנע מכסף לא כשר. והיה אומר התפארת שלמה מרדומסק שאדם שהגיע לידו כסף לא כשר יכול לרדת מכל מעלותיו ומדרגותיו הרוחנית שאסף בימיו בדי עמל...

החזון איש היה אומר שאדם נבחן ביראת שמים וצדקות רק בכסף ואם בכסף הוא לא כל כך.. אפילו שבשאר הדברים הוא בסדר אזי הוא לא צדיק ולא ירא שמיים. ואצל גדולי ישראל האמתיים רואים בחוש כמה הם בזים לכסף לא כשר.

הסנדלר הקדוש: מסופר שהסטייפלר שאל את החזון איש מה הגדלות של הסנדלר, אותו כידוע החזון איש החשיב מאד. ענה החזון איש: הנקיות שלו בממונות. הוא מושלם וזך לחלוטין בענייני ממונות, ולהגיע לכך זו מעלה שקשה להשיגה. הרב חיים כהן זצ''ל החלבן סיפר על הסנדלר שפעם אחת הוא מכר נעליים לאיזה אדם ואחר כך חזר לקונה להשיב לו חלק מהכסף וכשתמה הלה לפשר מעשהו הסביר לו שעשה חשבון שאולי הנעליים לא יחזיקו מעמד כמו שחשב בתחילה.

עצירת גשמים: מצינו בגמרא (תענית כג.) שהיה זמן של רעב ועצירת גשמים וכל גדולי התנאים התפללו אך לא נענו עד שהחליטו לשלוח משלחת לאבא חלקיה לבקשו שיתפלל שיירדו גשמים ותיגמר חרפת הרעב בעולם, ואכן כך היה, אבא חלקיה התפלל ומיד נענה והקדוש ברוך הוא הוריד גשמים בשיעור המספק את כל כלל ישראל. ואומרת הגמרא שהטעם לכך שאבא חלקיה נענה הוא משום שהיה זהיר ביותר בענייני ממונות, הגמרא מאריכה בסיפור שהיה עמו איך נזהר לא להשיב לשלום באמצע מלאכתו וכל הדרך שמר על בגדיו שהיו שאולים עיין שם בהרחבה בזה.

לא לגעת בחפץ: נביא להלן כמה סיפורים מהם נלמד כמה נזהרו גדולי ישראל בכשרות הממון ודבר זה אמור לעורר אותנו להתרחק ביותר מממון לא כשר. (חלק מהסיפורים הם מ'אוצר הסיפורים למחנכים'). הרב שטיינמן נזהר שלא לגעת בחפץ שאינו שלו, ואמר שהוא חוזר בתשובה על שני חששות של גזל. בתקופת שהותו בעיר לוגאנו שבשוויץ, הוא עבר ליד אחד הבתים, ובעודו מהרהר בלימוד קטף משם פרח בלי לשים לב. עשרות שנים מאוחר יותר, כשבא לספר לו הרב פרידמן שהוא נוסע ללוגאנו, ביקש ממנו הרב שיילך לרחוב פלוני ובית מספר פלוני, ויביא לבעל הבית מספר מטבעות יורו, כתשלום על הפרח שקטף עשרות שנים קודם לכן, וזה הרי גזל הגוי! הרחוב אומנם עדיין היה קיים, אך הבית לא. הרב שטיינמן הצטער על שלא יכל לשלם לאותו גוי. סיפר נכדו רבי אשר שטיינמן שפעם אחת הרים סבו את ידו ואמר: היד הזאת מעולם לא גזלה. אני רק חוזר בתשובה על שתי פעמים שהיה ספק אבק גזל הגוי. האחת שקטף את הפרח, ועוד פעם בה שלח מכתב עם בול באופן שהדוור אמר שזה בסדר והרב הסתפק בזה.

מסופר על רבי מרדכי פורגמנסקי שבמשך זמן שהותו בגטו קובנה לא ישב כלל על כיסא. בגלל שכאשר צופפו את כל היהודים בגטו הצר הביאו רבים כיסאות מביתם. ולפעמים החליפו דירות או נלקחו להשמדה והכיסאות נשארו מיותמים, ומי יודע האם הבעלים או היורשים מרשים.

מסופר על רבי אברהם גניחובסקי שבעת שהלך עם קבוצת תלמידים, החל לרדת גשם זלעפות. הם נכנסו תחת גג באחת החצרות. אחד הבחורים רצה להדליק את החשמל בחדר המדרגות. רבי אברהם מנע ממנו ואמר: להיכנס – מותר, אבל להדליק את האור – הרי זה כבר עולה כסף, ואין היתר לכך. באחד הערבים הקיציים, רבי אברהם דפק בביתו של שכן בבניין סמוך כדי לדבר אתו לצורך טובה לאחד מבני משפחתו. השכן הביט ברב ושאל: מדוע הרב נוטף זיעה, מדוע לא עליתם במעלית? רבי אברהם השיב: בגלל שעליתי לצורך פרטי שלי, ולא בשבילכם כלל, אין מין הראוי שאשתמש במעלית השייכת לכם.

רבי אליהו לופיאן הלך פעם לקידוש של בר מצוה אחרי התפילה, ונשאר שם עד סוף הקידוש, ולא הבינו מדוע הוא יושב כל כך הרבה זמן. לבסוף כשכולם הלכו, ביקש שאמו של חתן הבר מצוה תבוא, משום שרוצה הוא לברכה. אמר לה: "אני צריך לבקש מכם מחילה, כי בשעה שעשיתי קידוש ידי רעדה, ונשפך היין על המפה, ובהזדמנות זו אני מבקש מחילה בשם כל האורחים, הרי המפה הייתה נקיה ומסודרת כשהגענו להתכבד לקידוש, ואחר כך כל אחד לקח מאכלים וטינף את המפה ללא צורך, שהרי לא היו צריכים אלא לקחת המאכל ולא ללכלך המפה, ובהזדמנות זו שאתם מוחלים לי, תמחלו לכל המשתתפים".

סיפר רבי בן ציון פלמן שבהלוויה של החזון איש הגיע לבני ברק קיבוצניק זקן שלהפתעתו ראה המולה גדולה, הוא ניגש לרבי שמואל גריינימן גיסו של החזון איש ושאלו מה קרה? ענה לו רבי שמואל שהחזון איש נפטר. לאחר בירור קצר התברר לאותו יהודי שהחזון איש גר בשכנותו לפני המלחמה, והוא נזכר שפעם החזון איש לווה ממנו פרוטה והוא עדיין לא השיב לו, מיד רבי שמואל הוציא פרוטה והשיב לאותו אדם, ואמר רבי שמואל במשך שנים רבות שמעתי מהחזון איש שיש יהודי שהוא חייב לו פרוטה, והנה הקדוש ברוך הוא זימן שהחזון איש יבוא לשמים נקי בלי שום חוב של פרוטה.

פעם יהודי נכנס לחפץ חיים זצ"ל ובקש ממנו המלצה. עוד עניין מסוים החפץ חיים הסכים לתת לו, אבל כדי לכתוב צריך נייר. ולא היה לו בבית המדרש נייר. על השולחן היה מונח דף, אותו לקח היהודי והביא לחפץ חיים. החפץ חיים שאל "של מי זה?" ענה האיש "לא יודע, נראה שהנייר הפקר". קם החפץ חיים והחל מתעניין אצל הראשון שישב שם האם זה שלך.. וכך הלך מאחד לשני. האיש איבד כבר את סבלנותו ואמר: "מה זה בסך הכל, שווה פרוטה, האם צריך לעשות מזה עסק?" השיב לו החפץ חיים "הנייר הזה אכן לא שווה יותר מפרוטה אבל אם אקח אותו אהיה גזלן, אעבור על לא תגזול ומהחטא הזה יכול להיברא מלאך משחית שבכוחו לשרוף את כל ורשה".

מכשול נפוץ: ברחוב עובר אחד ומדביק מודעות על עמוד, לאחר חמש דקות עומד מישהו ליד העמוד ובלי משים קורע חצי מודעה. "מה אתה קורע? זו מודעה של מוכר אתרוגים, מדוע אתה קורע?" "אני סתם משחק"... הרי זו גזלה! ממי תבקש מחילה? ושמא חלילה תצטרך לבוא בגלגול על מעשה ''פעוט'' שכזה!

רובם בגזל: כיון שאמרו חז"ל "רובם בגזל" רוב אנשי העולם נכשלים בגזל, לכן צריך חיזוק רב בעניין. הדברים הקטנים הם בעוכרינו – עבירות שאדם דש בעקביו. "תלווה לי חמשה שקלים", "כן בבקשה....מתי תחזיר את זה?". "מיד מחר בבוקר" והוא שוכח. הוא יחזיר כאשר יהיו שלושה ימים ראש חודש... לווית כסף? תרשום בפנקס או בלוח וכך תזכור להחזיר. אם לא – זה גזל!. אמר פעם משהו שכדאי להפסיד הון רב העיקר לא להיכנס חלילה לחשש גזל. (יחי ראובן)