היציאה מן התיבה

מסופר בזוהר הקדוש שבעת שיצא נח מהתיבה וראה את כל העולם חרב, התחיל לבכות עליו ואמר: ריבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך. השיבו הקדוש ברוך הוא: רעייא שטיא! רועה שוטה! עכשיו אתה אומר כן, במשך מאה ועשרים שנה התרתי ואמרתי לך "ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר", והתעכבתי כדי שתבקש רחמים על העולם, וכששמעת שתנצל על ידי התיבה לא נכנסה בליבך הרעה שתבוא בעולם ועשית תיבה ונצלת אתה ובניך ומשפחתך, וכאשר אתה רואה שנאבד העולם פתחת פיך לדבר ולבקש לפני בקשות ותחנונים.

שאל רבי יהושע מדוע נח לא ביקש רחמים על דורו? אמר לו רבי אליעזר: אפילו הוא לא חשב בליבו שימלט, אמר הלואי ואבקש רחמים עלי ואמלט, וכל שכן שאתפלל על אחרים, ועם כל זה היה לו לבקש רחמים על העולם שהרי נוח להקדוש ברוך הוא מה שאומר טוב על בניו ומבקש עליהם רחמים, ולומדים כן מגדעון בן יואש שלא היה צדיק ולא בן צדיק אבל הקדוש ברוך הוא הביא ישועה לישראל על ידו בגלל שדיבר טוב על עם ישראל (זוהר חדש כח:)