"אלה מסעי..." - מסעי החיים - ספור

פרשת מסעי, היא האחרונה שבחמש במדבר, וחותמת את חמש הפקודים. בתחילת הפרשה מפרטים 42 מסעות בני ישראל במדבר, מיציאתם ממצרים ועד הגעתם לערבות מואב, סמוך לנהר הירדן. רב השמות המזכרים במקרא, הם על שם מארעות שארעו לבני ישראל במשך 40 שנות מסעיהם במדבר.

אחת הסבות שהתורה מפרטת לנו בפרטי פרטים את שמות המסעות היא כדי ללמד אותנו על הטבע הרוחני של המסעות וללמד אותנו על דרכו של כל אחד מאתנו במסעות התודעה של החיים. וממשיך רבנו בחיי: ״נמנו המסעות בשמותם להורות שהכל תלוי כפי מחשבתם של ישראל בקדוש ברוך הוא״. כשהיו בני ישראל דבוקים בבורא, זכים במחשבתם ועושים רצונו, נוסעים במחשבתם ממחשבה רעה לטובה, היתה מדת הרחמים שעליהם, מרחמת ומגנה עליהם, והיו חונים ״בהר שפר״, או ״במתקה״. אלא שכאשר היו חוטאים ונוסעים ממחשבה טובה לרעה, היתה מדת הדין תלויה עליהם, והיו חונים ״בחרדה״, ״בדפקה״ או ״במרה״. כלומר הכל תלוי במחשבתו של היהודי.

הקדוש ברוך הוא מוליך אותנו ורוצה להוליך אותנו במסלול חיינו האישי רק לטובתנו שהרי אור אינסוף משפיע תמיד לכל הבריות במטרה אחת - להיטיב לנבראיו, להביאם אל התכלית השלימה.

רבי שלמה לוינשטין שליט"א סיפר את הספור הבא: רבי ראובן שהרבני זצ"ל, בנו של המקבל רבי יהושע שהרבני זצ"ל וגיסו של הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל, היה יהודי מפרסם שנסע רבות למדינות דרום אמריקה, מסר שעורים ושיחות מוסר, וחזק את הצבור בעניני עבודת ה' ובתורה. כלל היה נקוט בידו, שלעולם אינו מוכן לקבל כסף תמורת שעוריו ודרשותיו. הוא הרגיש שאם יקח כסף, הדבר יגרם לאנשים לבוא פחות. גם אלו שישלמו ויבואו, יתחילו לבקש שידבר על ענין מסים, וירגישו שהוא חיב להם, שהרי שלמו לו... כשהוא בא ומדבר ללא שכר, יכולים הדברים להאמר לשם שמים, וטבעם שנכנסים ללבם של השומעים ומתקבלים.

באחד הימים לחץ עליו גביר בכל הכוח והצליח 'לדחף' לידו המחאה בסך 25,000 אלף דולר. כשהגיע הרב שהרבני למטוס הוא נטל את הצ'ק וקרעו, כשהוא מתקשר לאותו יהודי ומעדכן אותו שאינו מתכון לפדותו לעולם...

באחת מנסיעותיו לדרום אמריקה, בטרם נכנס למסר את אחד משעוריו, קיבל שיחת טלפון מאחיו בארץ ישראל. בשברון לב ספר לו אחיו, כי אצל בתו התגלתה כעת מחלה נדירה ביותר. היא כה נדירה, עד שרק חמשה-עשר ילדים בכל העולם כלו חולים בה! בצרפת קים בית חולים, יחיד מסוגו, שמטפל בבעיה הזו, אולם עבור הטפול הם דורשים סכום עתק.

"אני יודע שיש לך גדר שאינך אוסף כסף בחו"ל משומעי השעורים שלך", אמר האח, "אולם ההכרח לא יגנה. מדבר כאן במקרה של פקוח נפש, ופקוח נפש דוחה את כל התורה כלה, ודאי גם את הגדר הזה". הרב שהרבני הסכים עמו, אולם עדין לא מצא עצה כיצד לעשות זאת באפן הנכון ביותר. בינתים נכנס למסר את השיחה שלו, ולאחר מכן קבל את השומעים הרבים שנעמדו בתור ארך, ובקשו להכנס אליו באפן פרטי לקבל עצה וברכה... כאשר נכנס אחד האנשים, רמז הגבאי לבנו של הרב שהרבני, שהתלוה אליו, כי הוא מיליונר, האדם העשיר ביותר בכל הסביבה כלה.

בנו של הרב שהרבני נדרך ומהר להכנס פנימה, במטרה לדאג שאביו אכן יבקש ממנו עזרה עבור האחינית החולה. וראה זה פלא - רק נסגרה הדלת אחריו, ואותו מיליונר פורץ בבכי, ואומר: "אנשים חושבים שכסף הוא חזות הכל...

הם אינם יודעים שאי אפשר לקנות בכסף נחת יהודית מהילדים ובריאות, וגם שלום בית הוא דבר שבלתי אפשרי לקנות... את האשר רק הקדוש ברוך הוא נותן במתנה.

הרב ובנו המתינו שיתאושש, והיהודי המשיך: "יש לי בת קטנה, אהובה עלי כנפשי. לפני זמן קצר נודע לנו כי היא חלתה במחלה נדירה, שבה חולים רק חמשה-עשר ילדים בכל העולם כלו. בכונתנו לנסע לצרפת, לבית החולים המיחד שמטפל במחלה זו, ואנו זקוקים לברכה מהרב שהטפול יצליח והקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלמה"...

הפרטים היו כה מקבילים, עד שרק נותר לברר מה שם המחלה... כשנקב היהודי בשם המחלה שהתגלתה אצל אחיניתו של הרב, התפעל הרב שהרבני מגלוי ההשגחה הפרטית, וספר לו כי לפני שעה קלה, ממש לפני שהתחיל השעור, קבל שיחת טלפון מארץ ישראל, מאדם שגם בתו חלתה במחלה זו, ואין לו כסף לשלם עבור הטפול היקר... "לזכותה של הבת שלך" - סים - "קח על עצמך לשלם את כל הוצאות הטפול גם עבור הילדה ההיא מארץ ישראל"!

הוא הוסיף ואמר לו כי הצדקה המעלה ביותר היא לתת מבלי לדעת עבור מי נותנים, כך שהמקבל גם הוא אינו יודע ממי הוא מקבל. זהו חסד של אמת, שבו אי אפשר להודות לו על נתינתו, ולצדקה כזו יש כח מיחד. בו במקום הודיע הגביר כי יעשה זאת, ותוך זמן קצר שלשל לידו סכום המכסה את כל הוצאות הטפול. פלא פלאים! עומדים להם שני יהודים בשני קצות העולם, לזה יש כסף וזה מחפש למי לתת את הכסף... זה זקוק לצדקה כדי לרפא את בתו, וזה נצרך לנתינה כדי שבתו תתרפא... ומיהו השליח לקשר ביניהם? יהודי צדיק, שכל מטרתו היא לקים מצוה לשם שמים, בלי שום נגיעות, ומבלי לעבר על הגדר שקבע לעצמו אפלו פעם אחת... לימים שניהם נרפאו, ב"ה.