"הכוח שלי מספיק בשבילך?!" – סיפור על חכם אברהם חי ואמונת צדיקים

מספר ה"ה משה כהן הי"ו: במקצועי אני ספר, והנה באחד הימים הגיע אדם לא מוכר למספרה, לאחר שהסתפר ושילם, הבחין בתמונתו של חכם אברהם חי שהיתה תלויה על הקיר ושאל: "אתה מכיר את הרב הזה?" "לא אני לא מכיר אותו" – השבתי "הביאו לי את התמונה שלו ותליתי אותה בחנות". זו תשובה קבועה שהייתי משיב לכל מי ששאלני "מי בתמונה?", והסיבה לכך היא, שלא רציתי שבעקבות זה יגיעו עוד שאלות, ואז יגרם לרב שהרבה אנשים יגיעו אליו ויטרידו אותו. "מאיפה אתה מכיר אותו?" שאלתי את הקליינט. "אני אספר לך סיפור" – השיב הלה "אם תרצה תאמין לא תרצה אל תאמין". משהבעתי את רצוני לשמוע את סיפורו נשם הלה עמוקות והחל לספר:

חמותי הייתה גרה ליד חכם אברהם חי, בזמן שעוד היה גר בדירתו שבקומה השלישית. והנה באחד הימים פנתה אלי חמותי ואמרה: "תשמע, הרי יש לך בעיות בעבודה, תלך לצדיק אברהם חי ותבקש ממנו ברכה. כשהגעתי לביתו שחתי לפניו את כל הקורות אותי, וכששמע הרב את מצבי פנה אלי וביקש ממני לקרוא בכל יום כמה מזמורי תהילים שנקב במספרם וזהותם ולאחר שבוע לחזור אליו. הנהנתי בראשי לאות הסכמה, אך בליבי צחקתי עליו ולא קראתי את התהילים...

לאחר שבוע חזרתי, וכשעמדתי מול דלת ביתו הסגורה, לפתע שמעתי את קולו של הרב שבקע מבעד למפתן הדלת, אומר לאשתו: "זה שקרן! תגידי לו שילך!" נעמדתי פעור פה וכולי השתוממות, מהיכן יודע הרב שאני מאחורי הדלת? ושלא מלאתי את דבריו? התחלתי לחוש רעד ברגלי, גם כמה אגלי זיעה בצבצו במצחי, ולגודל הבושה שהיתה לי החלטתי לשוב על עקבותי, לא הרחקתי לכת והנה לפתע פתח הרב את דלת ביתו והרים קולו בגערה לעברי: "הכוח שלי מספיק בשבילך?!" ובאומרו זאת הרגשתי שמישהו דוחף אותי באותו רגע בגב, למרות שהייתי רחוק ממנו כארבעה מטרים... זה היה משהוא על טבעי ממש נס ופלא!

"תלך עכשיו הביתה" הורה לי הרב "תקרא את התהילים ואז תחזור!", כשכולי נדהם לנוכח הגילוי ונפעם ממה שחויתי שבתי לביתי, והפעם מלאתי אחר הוראותיו, וקראתי מידי יום את מזמורי התהילים, ולאחר שבוע כשחזרתי אליו תינתי לפניו שוב את צרתי, ושאלתי מה לעשות? הרב האזין לדברי בקשב רב ואמר: "אם תעשה במקום עבודתך את מה שאומר לך – תצליח!" אך גם הפעם לא שמעתי לדבריו, והפסדתי את מה שהיה לי בעבודה..

נתעורר אל האמת באמונה הצרופה להתחזק באמונת צדיקים, ולהחשיב כל דבריהם, שרוח הקודש שורה עליהם ושכינה מדברת מגרונם. (ספר "אברהם אוהבי" כתב יד)