חנה ושבעת בניה - ספור גבורה יהודית

לצד חרבן בית ראשון ובית שני שחרבו באותו יום - ט' באב, היו ספורי גבורה ומסירות נפש רבים. אחד מהם נחקק בזכרון העם היהודי - חנה ושבעת בניה. מעשה זה קרה בתקופת בית שני. בתקופה במעבר בין השלטון היוני וגזרות השמד שבאו בעקבותיו תחת שלטון רומא המסמנת במעבר כואב מרבונות בארץ ישראל לחיי גלות ממשכים, אינה רק ספור של הרס פיזי וחרבן ירושלים, אלא מאבק השרדותי על עצם הזהות היהודית. קוראים יקרים להלן הספור מתוך תנא דבי אליהו רבה (אליהו רבה ל, כ"א): וחכמים אומרים: "מזמור לאסף אלקים באו גוים" - בא אדריאנוס קיסר ותפס אשה (חנה) אלמנה עם שבעה בניה, אמר לה: מה טיבך? אמרה לו: אשה אלמנה אני. ואמר לה: תינוקות הללו מנין לך? אמרה לו: בני הם.

מיד הביא את הראשון, ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

אמר לו אותו התינוק: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה בני אדם. שכן כתוב בתורה: "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד, ל"ט). מיד נטל חרב והרג אותו.

חזר והביא את השני ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. שכן כתוב בתורה: "כי ה׳ אלקיכם הוא אלקי האלקים ואדני האדנים הא-ל הגדל הגבר והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד עשה משפט יתום ואלמנה" (דברים י', י"ז). מיד צוה והרגו אותו. חזר והביא את השלישי ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. שכן כתוב בתורה: "כי לא תשתחוה לא-ל אחר כי ה׳ קנא שמו א-ל קנא הוא" (שמות ל"ד, י"ד). מיד צוה והרגו אותו.

חזר והביא את הרביעי ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. שכן כתוב בתורה: "שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד" (דברים ו, ד).

מיד צוה והרגו אותו.

חזר והביא את החמישי ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. שכן כתיב בתורה: "זבח לאלקים יחרם בלתי לה׳ לבדו" (שמות כ"ב, י"ט). מיד צוה והרגו אותו.

חזר והביא את הששי ואמר לו: השתחוה לאלוה זה.

ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. שכן כתוב בתורה: "ה׳ ימלך לעלם ועד" (שמות ט"ו, י"ח).

מיד צוה והרגו אותו.

חזר והביא את השביעי הקטן שבכלם ואמר לו: השתחוה לאלוה זה. ואמר לו: חס ושלום, אין אני משתחוה למעשה ידי אדם. נשבענו להקדוש ברוך הוא שלא נעבד לא-ל אחר, והקדוש ברוך הוא נשבע לנו שלא יחליפנו בעם אחר, שנאמר: "את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלקים וללכת בדרכיו ולשמר חקיו ומצותיו ומשפטיו ולשמע בקלו: וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגלה כאשר דבר לך ולשמר כל מצותיו: ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת ולהיתך עם קדש לה׳ אלקיך כאשר דבר" (דברים כ"ו, י"ז-י"ט).

אמר לו הקיסר: ואם אי אתה משתחוה לזה אלה, הריני זורק לך את הטבעת לפניו, כדי שיהיו העומדים לפני יאמרו ששמעת לדברי הקיסר והשתחוית לזה אלה.

אמר לו התינוק: אללי עליך קיסר על הדברים שאתה אומר לי, ומה אתה בשר ודם מתביש מבשר ודם שכמותך ואני איך לא אתביש מלפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אמר לו הקיסר: וכי יש אלו-ה לעולם? אמר לו: וכי עולם של הפקר ראית? אמר לו: וכי יש ראש לאלקיכם?

אמר לו: והלא כבר נאמר, "ראשו כתם פז" (שיר השירים ה', י"א). אמר לו: וכי יש אזנים לאלקיכם? אמר לו: והלא כבר נאמר: "אז נדברו יראי ה׳ איש אל רעהו ויקשב ה׳ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה׳ ולחשבי שמו" (מלאכי ג', ט"ז). אמר לו: וכי יש עינים לאלקיכם? אמר לו: והלא כבר נאמר, "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים" (שמות ב, כ"ה). אמר לו: וכי יש רגלים לאלקיכם? אמר לו: והלא כבר נאמר, "ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים" (זכריה י"ד, ד). אמר לו: וכי יש ידים לאלקיכם? אמר לו: והלא כבר נאמר, "הן לא קצרה יד ה׳ מהושיע" (ישעיהו נ"ט, א). אמר לו: וכי אם יש כח לאלקיכם, למה לא הציל אתכם מידי. אמר לו: שוטה שבעולם, אין אתה הגון לעשות נסים על ידך. ואנו נתחיבנו מיתה להקדוש ברוך הוא. ואם אין אתה הורג אותנו, הרבה הורגים יש לו למקום הרבה דבים ונמרים ונחשים ועקרבים והרבה אריות שיפגעו בנו.

מיד צוה עליו להרגו. מיד הגיע אמם ואמרה לו לאותו קיסר: בחייך קיסר, תן לי בני ואנשקו תחלה. מיד נתנו לה והיתה מגפפתו ומחבקתו ומנשקתו ונותנת דדיה לתוך פיו, והיה דבש וחלב נופל לארץ לקים מה שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים ד', י"א). שוב אמרה לו: בחייך קיסר, תן חרב על צוארי ועל צואר בני יחד.

אמר לה הקיסר: איני עושה כן, שכך כתוב בתורתכם: "ושור או שה אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כ"ב, כ"ח). עכ"ל. ונסים מתוך התפלה: "וינקם לעינינו נקמת דם עבדיו השפוך. ככתוב בתורת משה איש האלקים: הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו...".

"ממקומך מלכנו תופיע, ותמלוך עלינו, כי מחכים אנחנו לך. מתי תמלוך בציון? בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון. תתגדל ותתקדש דבתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים".