דבר העורך

פרשת פינחס יוצאת בדרך כלל בתחלת ג׳ השבועות שהם כ"א (21) ימים שבהם הפרענות מצויה לדאבוננו בתקופה זו.

ימים אלו נקראים גם ימי בין המצרים על שם הפסוק: ״כל רדפיה השיגוה בין המצרים״. והימים הללו לעתיד לבוא יהיו שמחה וששון ויום ט׳ באב יהפך למועד - יום טוב.

והנה במרכז הפרשה נמצאים כל הקרבנות של כל המועדים, לכאורה מה הקשר? הקשר הוא שסך כל הימים של המועדים הם 21 ימים. והרמז הוא שתמיד כשיש פרענויות, רדיפות, קשיים ויסורים, וגם כשנדמה שחשוך שם בחוץ, תסתכל קדימה, תביט למעלה. ותראה כמה אור יש ומי מאיר את היום... לכן דוד המלך אומר (תהלים כ"ג, ד): ״גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי״!

כששאלו את רבי מנחם מנדל פוטרפס זצ"ל 'איך הצלחת לעבר את סיביר? הרי הסבל והיסורים שם היו בלתי נתנים אפלו לתאור?! 'הוא ענה להם: 'באמונה'! - 'כן, אבל איך הצלחת להחזיק באמונה במצבים קשים כאלו'? לא ותרו השואלים. וכתשובה - ספר רבי מנחם מנדל את הספור הבא: במקום בו שהיתי בסיביר היה לקוט של אסירים רבים. יהודים מכל הסוגים, ואף אסירים גויים ומשפחותיהם.

במקום בו שהיתי אני, היו שני הרים גבוהים וביניהם בקעה עמקה מאוד. יום אחד, עלה איזה גוי על אחד ההרים, ותקע שם מוט ברזל... הוא עלה על ההר השני ותקע גם בו מוט ברזל, אחר כך קשר בין שני המוטות חבל, נעמד מול כל השבויים ושאל בקול רם: 'חבר'ה אתם רוצים לראות איך אני הולך על החבל ועובר מצד לצד'? - 'לא, תודה', ענו לו כלם, 'איננו מענינים לבצע כאן לקוט עצמות. אם תפל לבקעה הזו, נצטרך לאסף את האברים שלך כשעיר המשתלח ביום הכפורים'.

אבל הוא היה לולין. הוא עלה על החבל והלך בין שני ההרים. כלם ראו והתפעלו. לאחר שירד בשלום שאל את כלם 'חבר'ה, רוצים לראות עוד פעם איך אני הולך על החבל'? כלם ענו: 'לא תודה, פעם אחת זה מספיק. לא רוצים סכונים'. אבל הוא בכל זאת עלה בחזרה והלך את כל החבל מהצד השני.

לאחר שירד מההר, פנה לכלם ושאל: 'חבר'ה, אתם מאמינים שאני יכול ללכת פעם שלישית'? - 'אנחנו לא צריכים להאמין', אמרו לו כלם, ראינו בעינינו'! 'אבל האם אתם מאמינים שאני יכול ללכת פעם שלישית'? - 'כן'! ענו כלם. 'אתם מאמינים שאני יכול ללכת גם עם עגלה על החבל'? 'תראה', השיבו הנוכחים, 'עגלה זו לא הבעיה, אנחנו לא מבינים איך בכלל אפשר ללכת על החבל. כנראה שמי שיודע ללכת על החבל, יודע גם ללכת עם עגלה. אנחנו מאמינים לך שאתה יכול ללכת גם עם עגלה'! 'אם אתם מאמינים, אולי אחד מכם מוכן לשבת בתוך העגלה'??... כמובן שאף אחד לא רצה... אבל היתה נערה אחת שהסכימה, היא התישבה בתוך העגלה ברגע ובלא שום פחד... והוא העביר אותה עם העגלה מצד אל צד.

כלנו נגשנו לנערה ושאלנו אותה 'איך לא פחדת?! כלנו מאמינים שהוא יכול, אבל מאיפה האמונה המחלטת שלך'?! ענתה להם הנערה: 'הלולין הוא אבא שלי'!... אמר להם רבי מנחם מנדל פוטרפס: אם אתה יודע שאבא הוא זה שמחזיק את העגלה - זו אמונה תמימה! זו אמונה מעשית!!! כשאתה רואה דבר מפלא או לא 'רואה', תזכר ותדע שזה יד ה' עלינו... וישמע החכם ויוסף לקח.