"יפקד ה' אלקי הרוחת לכל בשר איש על העדה: אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם..." (כ"ז ט"ז-י"ז)

מלות הפסוק נראות כפולות וחוזרות על עצמן. לכן מסביר רש"י: "אשר יצא לפניהם" - לא כדרך מלכי האמות, שיושבים בבתיהם ומשלחין את חילותיהן למלחמה, אלא כמו שעשיתי אני, שנלחמתי בסיחון ועוג'.

וצריך להבין מה הבאור במלים הנוספות "ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם"? לפי דברי רש"י שמדבר כאן על יציאה למלחמה, נתן לומר שמשה רבנו מבקש שיהיה לעם ישראל מנהיג שיצא לפניהם במלחמה, וידע גם "לבוא לפניהם" - בגמר המלחמה ידע המנהיג לבוא לפני העם ולומר להם שהנצחון הוא לא בזכות ה'מנהיגות' והמפקדים, אלא זהו נצחון של ה' בלבד. לא כמנהג העולם שכאשר אמה מנצחת את אויבתה - מיד נערכות חגיגות נצחון וגאוה על עצמתו של הצבא והעם. אלא עם ישראל לוקח את נצחונותיו ו"מביאם" אל ה' יתברך. ממשיך משה ומבקש שיהיה לעם ישראל מנהיג "אשר יוציאם ואשר יביאם" - כאן אפשר לומר שמדבר על המלחמה הרוחנית של האדם. שיהיה לעם ישראל מנהיג שידע להדריך אותם איך להתמודד עם מלחמת היצר - "אשר יוציאם". וכאשר יצליחו להתגבר על היצר הרע ולעשות את רצון ה', ילחמו להכיר שהנצחון שלהם היה מאת ה', כמאמר חז"ל 'אלולי הקדוש ברוך הוא עוזרו אינו יכול לו'.

זה הפרוש "ואשר יביאם" - בבואם מהנצחון במלחמת היצר - יעלו את נצחונם לשמים. [עלון דרך הבעל שם טוב]

מספר על רבי זושא מאניפולי, שהיה ידוע בענותנותו העצומה. פעם אחת, הוא הרגיש שמתגנבת ללבו תחושת גאוה על כך שהוא צדיק ומפרסם. מה עשה? הוא הלך לשוק, קנה לעצמו בגד מפאר ועניבה יקרה (דבר שלא היה נהוג אצל חסידים אז), ולבש אותם. הוא הסתובב ברחוב כשהוא נראה כמו עשיר גאותן. אנשים שלא הכירוהו זלזלו בו, ואלו שהכירו אותו תמהו. כששאלו אותו תלמידיו למעשיו, ענה: "היצר הרע שלי נסה לשכנע אותי שאני 'צדיק'. אז הראיתי לו שאני יכול להיות גם 'גנדרן'. עכשיו, כשכלם מסתכלים עלי מוזר, הגאוה נעלמה והלב שלי שוב נשבר ומחבר לה'".