"ויין ושכר אל תשת" - ספור

אחד מחסידי רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל החל לתת את עינו בכוס. יומם ולילה היה שותה משקאות משכרים ונופל שכור בחצות העיר. סבל רב סבלה משפחתו בשל כך, וכל נסיונותיהם להרחיקו מן השתיה עלו בתהו.

נודע הדבר לצדיק רבי ישראל מרוז'ין זצ"ל, והוא שלח שליח אל החסיד השכור: "הרבי מזמינך לבוא אליו בדחיפות"! אמר השליח שהגיע לעירו.

כאשר שמע החסיד את דבר השליחות, לא העז לסרב להזמנה ומיד נסע אל רבו. מה נדהם החסיד השכור כאשר ראה את רבו, רבי ישראל, מקבלו בסבר פנים יפות. לא לכך צפה... בלשון רכה דבר הצדיק על לבו לעזב את דרכו הרעה, 'אין זה נאה לחסיד כמוך להיות שכור', אמר לו, 'אתה גורם בכך לחלול שמים'. אותו יהודי, שעד כה אטם אזניו מלשמע את תחנוני משפחתו, הקשיב לדברי הצדיק ודבריו נכנסו אל לבו.

טרם צאתו הבטיח לרבו בתקיעת כף כי אכן ישתדל להתרחק מן היין פרט ליין קדוש והבדלה. לפני שהוא נפרד מרבו שאלו החסיד: 'מדוע טרח הרבי לשלח אלי שליח להזמינני לשיחה, הן יכול היה להעביר על ידי שליח את המסר והפקדה שאפסיק לשתות'? 'שאלה טובה שאלת' - אמר הצדיק. והסביר לו: 'בפרשת שמיני ישנו צווי אל אהרן הכהן, המפנה אליו ישירות: 'וידבר ה' אל אהרן... ויין ושכר אל תשת' - שואלים מדוע מצוות רבות נתנו לאהרן ולבניו באמצעות משה רבנו - באמצעות שליח, ואלו מצוה זו בלבד נתנה בצורה ישירה אל אהרן'? 'והתשובה לכך היא' - אמר הצדיק מרוז'ין - 'כי כאשר מצוים על אדם להנזר מן היין כדי שלא ישתכר, אין לעשות זאת באמצעות שליח אלא במישרין, בשיחה פנים אל פנים"... [613 ספורים על תרי"ג מצוות]