שביעי של פסח

יום השביעי של פסח הוא יום טוב, והוא היום שבו בני ישראל חצו את ים סוף, שנבקע ל-12 (גזרים) בו עבר כל שבט. לאחר הנס הגדול של קריעת ים סוף, אמרו משה ובני ישראל את שירת הים.

ה'אור החיים' הקדוש אומר באותה שעה הגיעו כל בני ישראל לדרגה של יראת הרוממות וזה לשונו: "אז ישיר" - לא היה צריך לומר אז אלא וישר משה וגו' והדבר מובן כי אז שוררו. אכן יכון הכתוב להודיענו הכנת המשג. כי כשנכנסה בלבם יראת הרוממות והאמונה השלימה אז זכו לומר שירה ברוח הקדש. ואומרו "ישיר" לשון עתיד לצד שאמר אז חש הכתוב שיטעה אדם ויאמר כי אז מעט שאין שירה זו יכולה לאמר זולת אז תלמוד לומר ישיר שישנה לשירה זו גם לעתיד וכל הבא לשיר שירה זו לפני ה' יש לאל ידו. או ירמז למצוה שמצוה לאמרה תמיד וקבעוה בתפלת שחרית בכל יום (בסיום פסוקי דזמרה).

"ויאמרו לאמר אשירה" - פרוש אמרו זה לזה "לאמר" פרוש שיאמרו שירה יחד בלא בחינת השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד, הגם היותם רבים, ונתכונו יחד ועשו כן ואמרו "אשירה" לשון יחיד כאלו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה. עד כאן לשונו.

שירת הים המתארת ב-19 פסוקים, נאמרת מדי יום בתפלת שחרית, בסוף פסוקי דזמרה. רבותינו מצינים שאמירת שירת הים מדי יום בכונה, בשמחה, בנגון, ותוך כדי מחשבה כאלו הוא חוצה את הים בשעה שהיא נאמרת - מהוה סגלה עצומה, ולהלן מספר דברים שמנו לנו חכמים:

א. יזכה לאמרה בעולם הבא (זהר פרשת בשלח).

ב. יזכה לשבח בה בימי מלך המשיח בשמחת כנסת ישראל בקדוש ברוך הוא (זהר פרשת בשלח).

ג. הקדוש ברוך הוא מוחל לו על כל עוונותיו (זהר פרשת בשלח). להלכה נפסק במשנה ברורה: "ויאמר שירת הים בשמחה, וידמה בדעתו כאלו באותו היום עבר בים, והאומרו בשמחה מחלן לו עוונותיו".

ד. הקדוש ברוך הוא מציל אותו מכל צרות שבאות לעולם (זהר פרשת בשלח).

ה. הקדוש ברוך הוא מגרש את אויביו מפניו, ונכננעים כוחות הטמאה ומתגברים כוחות הקדשה ("שמש ומגן", לרבי שמשון מאוסטרופולי).

ו. שמירה מעלה לעתות צרה ("שמש ומגן", לרבי שמשון מאוסטרופולי).

ז. אחת מ-10 סגלות שמכפרות עוונותיו של אדם בלי סגוף וענוי (ספר "צפרן שמיר"). ספר ה'חרדים' מונה כמה וכמה מאותן מצוות סגליות, והשלישית שבהם היא: אמירת שירת הים בשמחה כאלו הוא יצא עתה ממצרים, שעל ידי זה מתכפרים לו כל עוונותיו.

ה'חרדים' מוסיף ומבאר את טעם הדבר: נאמר במדרש (ילקוט שמעוני רנ"ד) על הפסוק: "ויסע משה" - ש"הסעם מעונותיהם", כלומר: נמחלו להם העוונות על ידי השירה, כיון ש"כל מי שנעשה לו נס ואומר שירה מוחלין לו על כל עוונותיו".