שביעי של פסח

שירת הים נאמרת בשביעי של פסח - לדברי רבנו בחיי יום ראשון של פסח היתה אתחלתא דגאלה ביציאת מצרים, ואלו בשביעי של פסח היה סוף הגאלה בקריעת ים סוף: 'צוה בחג המצות, שיהיה ז' ימים, וקרא יום הראשון והשביעי מקרא קדש, כי הראשון יום הגאלה, והשביעי סוף הגאלה'.

עצומו של שביעי של פסח הוא קריעת ים סוף, ביום זה ארע נס קריעת ים סוף לאבותינו ואז נאמרה שירת הים, שירת הגאלה. וכדברי ה'אברבנאל" (פרשת ראה): כי היות השביעי הוא עצרת לה', והוא יום קריעת ים סוף.

צדיקי אמת אמרו שהלילה הזה מסגל לכל הענינים הקשים כקריעת ים סוף, שדוכים ופרנסה. ובכלל זה גם עניני אמונה וקדושה, שהלילה הזה מסגל להושע בו.

'זמן חרותנו' או 'זמן שמחתנו' - ביום טוב ראשון של פסח גומרים את ההלל, אבל מיום שני של פסח אין גומרים את הלל. והטעם, מסביר ה'שבולי הלקט' בשם 'מדרש הרנינו', 'לפי שנטבעו המצרים וכתוב 'בנפל אויביך אל תשמח'. וכן ה'ארחות חיים' תמה למה אין קורין ההלל בלי דלוג בימים האחרונים של פסח, כבימים הראשונים בפסח? וכתב שהטעם לפי שבפסח - כל הימים שוים בקרבנותיהם, ולפיכך אין מברכים אלא על יום ראשון, ושני לפי שהוא ספק ראשון. אבל בשביעי, אף על פי שהוא קדש - אין גומרים. עוד טעם, לפי שהטבע פרעה וכל חילו בו ביום, על דרך 'מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני'. לפיכך קורין אותו בדלוג. דעות שונות הובאו לגבי ציון היום בתפלה 'זמן חרותנו' או 'זמן שמחתנו'. לפי מנהגי מהרי"ל, אומרים 'זמן חרותנו' גם בימים האחרונים של פסח. אולם בהגהות מהר"א קלויזנר כתב: יש אומרים בימים האחרונים של פסח 'זמן שמחתנו', משום שמחת טביעת המצרים בים'. על כך מקשה 'שירי כנסת הגדולה': 'הלל לא אמרינן, משום 'מעשי ידי טובעים בים', איך נאמר 'שמחתנו' על הטביעה'?

ה'חק יעקב' מישב: דוקא הלל לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא כאלו יש שמחה לפניו, אין אומרים. אבל אומרים 'זמן שמחתנו', שיש 'באבוד רשעים רנה'. הסמ"ע ("ספר מאירת עינים" לרבי יהושע וולק כץ) מביא ב'דרישה' על ה'טור (ארח חיים ת"צ): 'אבל מ"ו כתב שמצא כתוב בשם מוהר"ש, שבשביעי של פסח יאמר בתפלה ובקדוש 'יום שמחתנו', לפי שהכל שמחים שהמצרים נטבעו בים'. אך הרמ"א פוסק להלכה (בהגהותיו לשלחן ערוך) ואומרים בתפלה ובקדוש 'זמן חרותנו' כמו ביום טוב הראשון".

מן הנמוק של 'מעשי ידי טובעים בים' וכן מסביר ה'לבוש', שאין אומרים בפיוטים 'א-ל נא לעולם תערץ', מפני שהוא שיר ואין רצונו של הקדוש ברוך הוא שיאמרו שירה ביום שמעשי ידי טובעים בים.

ב'ארחות חיים' (הליכות פסח, סדר תפלות וקדוש היום) לרבי אהרן הכהן מלוניל מובא מנהג שאינו ידוע לנו ממקורות נוספים: 'ונהגו בשביעי של פסח... בהרבה מקומות לתרגם כל הפרשה כדי להבין לנשים ולעמי הארץ הנסים והנפלאות לשכך אזנם, ויתנו לשם הודאה על הדבר. כי באותו הזמן שנקבע היו מדברים כלם בלשון ארמי, ובזמן הזה לא זז המנהג ממקומו. אבל הוסיפו עליו לדרש מ'ויושע' עד סוף השירה והדברות בלשון לעז.

ומספרים נפלאות שעשה לנו ה' ולאבותינו בלשון שיבינו הכל. וגם דורשים מה שעתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעתיד לבוא, כשיצאנו מן הגלות. כמו שאמרו חז"ל (ראש השנה, י"א), 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל'. ושעתיד להחיות המתים לימות המשיח לחזק לב מי שאינו יודע בענין הגואל ובתחית המתים.

והוא ענין התקנה שתקן משה לישראל להיות דרשן בהלכות הפסח בפסח, וכן בכל המועדות".

חסידים ואנשי מעשה מדירים שנה בלילה הזה.

רבי דוד זכות ב'זכר דוד' (מאמר ג' פל"ב), מצין חשיבות הלמוד בלילה הזה: 'וכבר נהגו החסידים ואנשי מעשה, לנדד שנה מעיניהם כל הלילה, לספר חסדי המקום ברוך הוא. וזכור אבינו מורי ורבי לטובה, שזכה וזכה את הרבים לקבץ אליו מדי שנה בשנה החרדים אל דבר ה'. ובביתו ובחומותיו בתורת ה' הוגים כל הלילה, לא יחשו המזכירים תהלות ה' בסדר הרב ה'חמדת ימים'.

והנה אמרו חז"ל כי בלילה הזאת קטרוג גדול נעשה נגד ישראל, וירד גבריאל לפניהם והקפם ושמרם כחומה.

והיה מכריז בין מים למים, הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקדוש ברוך הוא. משמאלם היה אומר, הזהרו באלו שעתידין להניח תפלין בשמאל.

ולמים שלפניהם היה אומר, באלו שעתידין להיות חתומים לפניהם בברית, ולמים שלאחריהם, הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפלין, וב' ציציותיהם מאחוריהם. אמר מעתה, לפי מה שהורונו חז"ל, שבכל זמן שארע איזה נס או דבר מסים לישראל, חוזר ונעור בכל שנה ושנה בעת ההיא. אם כן אף בלילה הזה מתעורר גם כל הענינים שהיו באותו שעה חוזרים להיות כמאז, ובכללם קטרוג על ישראל, אם היו ראויים לנס אי לאו. וכן לעת עתה, אם כדאים הם לפי מעשיהם, שקריאת השירה ושמחת יום טוב תמשך להם שפע ישועה ורחמים כקדם. לכן כל איש צריך להיות עסוק בתורה כל הלילה, לסתם פי דוברי עתק עלינו, ולהגן בעדנו. ומזיו שפע קל - חסד לבנים יביא, יקרע גזר דיננו וישבית המקטרגים, ונזכה ונראה ישועת ה".

בדבריו מזכיר את דברי החיד"א (ב'צפורן שמיר' כד): בזהר (ח"ב קל"א:), הפליגו באמירת שירת הים וסודה אחר פסוקי דזמרה, שהוא עלוי מאוד ונחת רוח לשכינת עזנו. ועל כן יש לאמרה בשמחה רבה ובנעימה, ויציר בדעתו כאלו עומד ביבשה בתוך הים, והמצרים נטבעים והוא נצול. והיא סגלת כפרת עוונותיו. ובכונה זו ישכיל ויתבונן בגדלות הבורא, ותתעורר בלבו יראה פנימית, שזוכר אז חסדי המקום שגבר עלינו'.

בהמשך מפליג בחשיבות אמירת השירה בלילה הזה, שמכפרת עוונות וממתקת הדינים: 'ואם בכל ימות השנה ראוי לשורר שירת הים בנעימה ובכונה מעלה, אמרו רבנן בכפלים ביום זה שה' עשה עמנו הנס שעברנו ביבשה בתוך הים, בזכות האמונה. ועל ידי אמירת השירה בכונה נכונה הגאלה מתעוררת, כמו שמובא במדרש 'איכא רבתי' על הפסוק (איכה ב') 'כי גדול כים שברך מי ירפא לך'. אמר רבי אבין: מי שאמרתם לו שירה על הים 'זה א-לי ואנוהו', הוא ירפא לך'.

כיום נוהגים בקהלות רבות להיות ערים ולקרא את תקון שביעי של פסח, ואת שירת הים קוראים לקראת חצות הלילה בשמחה יתרה.

כתוב במכילתא [דרשב"י פרשת ויחי פ"י] גדולה האמונה ישראל במי שאמר והיה עולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה' שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו' ונאמר 'אז ישיר משה ובני ישראל'.