מה עושים עם ציצית ישנה?

מצווה שאין בגופה קדושה

השולחן ערוך (או״ח כא, א) פוסק: ״חוטי ציציות שנפסקו יכול לזורקן לאשפה, מפני שהוא מצווה שאין בגופה קדושה״. בשונה מתפילין ומזוזה, שיש בהם שמות קדושים ודינם גניזה, הציצית היא חוטים שמקיימים בהם מצווה, ואין בהם קדושה בעצמם.

בכל זאת – בכבוד

הרמ״א שם מוסיף: ״ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהם מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה, ויש מדקדקין לגונזן, והמחמיר ומדקדק במצוות – תבוא עליו ברכה״. כלומר: מעיקר הדין מותר לזרוק, אבל לא לזרוק בבזיון, והמהדרים גונזים.

הבגד עצמו

על הטלית או הטלית הקטן עצמם כותב השולחן ערוך (סעיף ב): ״טליתות של מצווה שבלו – אדם בודל עצמו מהם, ואינו מותר לקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה, אלא זורקן״. אין לעשות מהם סמרטוט לניקוי.

למעשה

מי שיש לו ציצית ישנה שבלתה – יכול להתיר את הציציות, ולעטוף אותן ואת הבגד בשקית ולהניח בפח באופן מכובד, או לצרף אותן לשקית הגניזה עם שאר תשמישי מצווה. אם הציציות עדיין כשרות – אפשר להעביר אותן לבגד אחר, כמבואר בשאלה על העברת חוטי ציצית.

בגד שהציציות עדיין קבועות בו – אסור להשתמש בחוטים לדבר אחר, כמו לקשור בהם חפץ, משום ביזוי מצווה (שם, סעיף א). טלית שהתפללו בה שנים רבות – רבים נוהגים לשמור אותה, או להשתמש בה לקבורה, כמנהג המקום.