מה זה תכלת בציצית?

המצווה

״ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת״ (במדבר טו, לח). רבי מאיר אומר (מנחות מג, ב): ״מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד״. כלומר, התכלת מזכירה את הקב״ה.

החלזון

הגמרא (מנחות מד, א) מתארת: ״חלזון – זהו גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים״. בימי הגאונים או אחריהם אבדה ידיעת זיהוי החלזון ודרך הצביעה, ולכן ישראל לבשו ציציות לבנות בלבד. ״הלבן אינו מעכב את התכלת, והתכלת אינו מעכב את הלבן״ – ולכן הציצית כשרה גם בלי תכלת.

בזמן הזה

השולחן ערוך מזכיר שוב ושוב ״בזמן הזה דליכא תכלת״ (או״ח ט, ב). בדורות האחרונים עשו ניסיונות לזהות את החלזון: האדמו״ר מראדזין זיהה דיונון, ובדור האחרון רבים זיהו את ״ארגמון קהה קוצים״ (Murex trunculus), שמהפרשתו מפיקים צבע כחול. יש קהילות ויחידים שלובשים היום תכלת לפי זיהוי זה.

עמדת הפוסקים

רוב גדולי הפוסקים בדור הקודם לא קיבלו את הזיהויים החדשים, וטענו שאין להם מסורת. אחרים סברו שיש די ראיות, ושאין בלבישת התכלת הפסד. לכן הדבר נתון לבחירה – מי שלובש, עושה כרבותיו; ומי שלא, ממשיך במנהג הדורות.

בכל אופן

גם ללא תכלת – הציצית כשרה לגמרי, והמצווה מתקיימת.