למה עומדים כשמוציאים ספר תורה?

הדין

השולחן ערוך (יו״ד רפב, ב) פוסק: ״הרואה ספר תורה כשהוא מהלך – חייב לעמוד לפניו, ויהיו הכל עומדים עד שיעמוד זה שמוליכו ויגיענו למקומו, או עד שיתכסה מעיניהם״. הרמ״א מוסיף: ״השומע קול הנושא ספר תורה, אף על פי שאינו רואה אותו – חייב לעמוד״.

הטעם

הגמרא לומדת זאת בקל וחומר: אם עומדים בפני תלמיד חכם שלומד תורה – כל שכן שעומדים בפני ספר התורה עצמו. העמידה מבטאת שהתורה היא מלכה, והציבור מקבל את פניה.

פתיחת ארון הקודש

כשפותחים את ארון הקודש, גם בלי להוציא ספר – למשל באמירת ״אבינו מלכנו״ או בתפילות מיוחדות – נוהגים לעמוד, כי הספרים גלויים לפני הציבור. מעיקר הדין החובה היא כשהספר ״מהלך״, אבל נהגו בכך כבוד. חולה או חלש שקשה לו לעמוד זמן רב – יכול לשבת.

בזמן הקריאה

כשהספר מונח על הבימה לקריאה – מותר לשבת, כי הוא כבר ״במקומו״. ראו האם צריך לעמוד בזמן קריאת התורה.

הגבהה

בזמן ההגבהה נוהגים לעמוד ולהסתכל בכתב, ולומר ״וזאת התורה״. ראו למה מגביהים את ספר התורה.

הליכה אחרי הספר

נוהגים גם ללוות את ספר התורה בדרכו מן הארון אל הבימה ובחזרה, ולנשק אותו כשהוא עובר. מי שהספר עובר לידו – פונה אליו ואינו מפנה לו את גבו. גם כשמכניסים את הספר לארון, הציבור עומד עד שייסגר הארון.

חומשים

הרמ״א שם כותב ״אבל לפני חומשים שלנו אין צריכים לעמוד, ויש מחמירים״. מי שעובר לידו אדם עם חומש או סידור – אינו חייב לקום.