גנבתי בעבר – איך עושים תשובה?

השבה – עיקר התשובה

התורה מצווה ״והשיב את הגזלה אשר גזל״ (ויקרא ה, כג), והרמב״ם (גזלה א, א) מסביר שזו מצוות עשה. הרמב״ם בהלכות תשובה (ב, ט) קובע: ״אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום… אבל עבירות שבין אדם לחברו, כגון… גוזלו – אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חייב לו וירצהו״.

איך מחזירים

אין צורך להודות בפומבי. אפשר להחזיר את הכסף בהעברה, במעטפה או דרך שליח, ולפעמים אפשר להחזיר בדרך עקיפה – למשל להכניס את הסכום לחשבון של החנות. מה שחשוב הוא שהבעלים יקבלו את מה שמגיע להם. אם החפץ קיים – מחזירים אותו; אם לא – משלמים את שוויו בשעת הגניבה.

כשאין יודעים למי

אם הנגזל נפטר – מחזירים ליורשיו. אם אין יודעים מי הנגזל (למשל גניבה מחנות גדולה שנסגרה, או מאנשים רבים) – הפוסקים מורים לעשות דברים לטובת הציבור, כגון לתרום לצורכי רבים, אבל זו הוראה שתלויה בפרטים, ושואלים רב.

״תקנת השבים״

חז״ל תיקנו הקלות למי שבא לעשות תשובה, כדי שלא יימנע. הרמב״ם (גזלה א, יג) כותב שאם הגזלה אינה קיימת והגזלן בא מעצמו להחזיר את דמיה – ״אין מקבלין ממנו, אלא עוזרין אותו ומוחלין לו״. כלומר, הנגזל ראוי שימחל. ובכל זאת, מהצד של מי שעושה תשובה – הדרך הבטוחה היא להחזיר.

חרטה וקבלה

מלבד ההשבה – מתחרטים בלב, מתוודים לפני ה׳ ומקבלים לא לחזור על כך. והשמחה בתשובה גדולה: מי שמחזיר ממון שאינו שלו – מתקן את העבר וזוכה לפרנסה בכבוד.