האם מותר לבעל דירה לפנות שוכר באמצע?

שכירות לזמן קצוב

השולחן ערוך (חו״מ שיב, א) פוסק: ״המשכיר לחבירו בית או חצר או מרחץ או חנות לזמן קצוב – אינו יכול לחזור בו ולהוציאו תוך זמנו, אפילו נפל ביתו של משכיר שאין לו מקום לדור בו״. כלומר, השכירות היא התחייבות מחייבת לכל התקופה. אם המשכיר מכר את הבית או השכיר אותו לאחר באופן שהפקיע את השכירות – ״הרי זה חייב להשכיר לו בית אחר כמותו״ (שיב, ב).

שכירות בלי זמן

כשהשכירו ״סתם״, בלי לקבוע תקופה – ״אינו יכול להוציאו עד שיודיעו ל׳ יום מקודם, כדי לבקש מקום ולא יהא מושלך בדרך״ (שיב, ה). השולחן ערוך שם מוסיף הבחנות לפי העונה והמקום: בימות הגשמים ובערים גדולות – תקופות ההודעה ארוכות יותר, כי קשה יותר למצוא דירה.

השוכר

באותה מידה, גם השוכר אינו יכול לעזוב באמצע תקופה קצובה בלי לשלם, אלא אם יש בחוזה סעיף יציאה או שהמשכיר מסכים. ההתחייבות היא הדדית.

חוזה וחוק

היום רוב השכירויות נעשות בחוזה כתוב, שקובע את תקופת השכירות, האופציות, ותנאי ההודעה המוקדמת. חוזה כזה מחייב גם לפי ההלכה, כמנהג המדינה. גם חוקי המדינה בענייני שכירות נחשבים לעיתים ״מנהג המדינה״, ויש בזה דיון בפוסקים. כשיש מחלוקת – פונים לבית דין או לבוררות מוסכמת.

יושר ורחמים

מעבר לדין, ההלכה דורשת התחשבות: לא לפנות משפחה בחורף או לפני חג אם אפשר אחרת, ולתת זמן סביר להתארגנות. ראו משא ומתן באמונה וערכאות ויישוב סכסוכים.