האם מותר לנשל ילד מהירושה?

הדין

ירושה אינה מתנה שאפשר לבחור למי לתת – התורה קבעה את סדר הנחלות (חו״מ רעו, א), ואין אדם יכול ״לבטל״ אותו בדיבור. אבל אדם יכול לתת את נכסיו במתנה בחייו (או ״מהיום ולאחר מיתה״), ואז הם אינם נשארים לירושה. כך כותב השולחן ערוך (חו״מ רפב, א): ״כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים… זכו האחרים בכל מה שנתן להם״.

אין רוח חכמים נוחה

ובאותו סעיף: ״אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה – אין רוח חכמים נוחה הימנו״. ועוד: ״ומידת חסידות שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מהיורש, אפילו מבן שאינו נוהג כשורה, לאחיו חכם ונוהג כשורה״. הרמ״א מוסיף: ״מי שציווה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות – יתנהו ליורשיו, כי אין טוב מזה״. הטעם שנאמר בגמרא: שמא יצא מבן שאינו הגון זרע טוב.

מתי יש מקום לשינוי

פוסקים דנו במצבים שבהם יש סיבה לחלוקה לא שווה: ילד שטיפל בהורים שנים רבות, ילד עם צרכים מיוחדים, או חשש ממשי שהכסף ישמש לדבר רע. גם במצבים אלו נוהגים בדרך כלל להשאיר לכל ילד חלק מסוים, ולא לנשל לגמרי. כמו כן אין להשתמש בצוואה ככלי ענישה או נקמה, שגורם למריבות בין האחים אחרי מותו של האדם.

איך עושים

כדי שהחלוקה – כל חלוקה – תהיה תקפה גם בהלכה וגם בחוק, כותבים צוואה הלכתית בהדרכת רב או בית דין, בלשון מתנה. מומלץ לשתף את הילדים מראש בהחלטה ובנימוקיה כשאפשר, כדי לשמור על השלום במשפחה.