בית דין או בית משפט? איסור ערכאות בהלכה

המקור והחומרה

הפסוק הפותח את פרשת משפטים: ״ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם״ (שמות כא, א). חכמים דרשו: ״לפניהם – ולא לפני עובדי כוכבים״, ובגמרא (גיטין פח ע״ב) מובאים דברי רבי טרפון: ״כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים, אף על פי שדיניהם כדיני ישראל – אי אתה רשאי להיזקק להן״.

הרמב״ם חותם בכך את הלכות סנהדרין: ״כל הדן בדייני עכו״ם ובערכאות שלהן, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל – הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבנו״ (הלכות סנהדרין כו, ז). כך נפסק בשולחן ערוך חושן משפט כו. הטעם אינו רק פורמלי: מי שפונה למערכת משפט אחרת אומר בכך שדיני התורה אינם מספיקים לו.

קודם כול – פשרה

הקיצור פותח: ״כשנפל בין שני בני אדם איזה סכסוך, ראוי להם להתפשר בטוב, ושיוותר כל אחד נגד חברו״, ורק ״אם אי אפשר להם להתפשר בטוב ומוכרחים לבוא במשפט – יבואו לפני בית דין ישראל״ (קיצור שולחן ערוך קפא, א–ב). בגמרא (סנהדרין ו ע״ב) אמר רבי יהושע בן קרחה: ״מצווה לבצוע״ – לעשות פשרה – ״שנאמר: אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם״. איזהו משפט שיש בו שלום? הוי אומר זה ביצוע.

איך מגיעים לבית דין

בדיני ממונות כל צד יכול לבחור דיין: ״זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד, ושניהן בוררין להן עוד אחד״ (משנה סנהדרין ג, א) – השיטה המכונה ״זבל״א״. אפשר גם לפנות לבית דין קבוע לדיני ממונות. בישראל, פסק של בית דין שהצדדים חתמו לפניו על הסכם בוררות יכול לקבל תוקף לפי חוק הבוררות.

הקיצור מוסיף כללי התנהגות: אסור לבעל דין לספר את טענותיו לדיין שלא בפני חברו; אסור לטעון שקר ״אפילו אם יודע בעצמו שהוא זכאי״; ומי שמחזיק ממון שאינו שלו אסור לו ״לבקש צדדים להשמט״ כדי לכפות פשרה (קפא, ד–ז).

היתר ערכאות ושאלות בימינו

מה עושים כשהצד השני מסרב? ״היתה יד העכו״ם תקיפה ובעל דינו אלם – יתבענו לדיני ישראל תחילה. אם לא רצה לבוא – נוטל רשות מבית דין ומציל בדיניהם״ (רמב״ם סנהדרין כו, ז; קיצור קפא, ג). זהו ״היתר ערכאות״, ובית הדין נותן אותו אחרי שהזמין את הנתבע והוא סירב.

פוסקים רבים בדורנו כתבו שהאיסור חל גם על בתי המשפט האזרחיים במדינת ישראל, כיוון שאינם דנים לפי דין תורה. מצבים של סכנה, אלימות או עבירה פלילית – שונים, ואין לעכב פנייה לרשויות כשיש סכנה. בכל מקרה מעשי – פונים לרב או לדיין, שיכוון לדרך הנכונה.

כשיש סכסוך כספי

1. לנסות קודם שיחה ופשרה בטוב, אפשר בעזרת אדם שלישי שמקובל על שניכם.
2. אם אין הסכמה – להציע לצד השני דין תורה בבית דין, או בוררות בזבל״א.
3. אם הוא מסרב – לפנות לבית הדין ולבקש הזמנה, ובמידת הצורך היתר ערכאות.
4. לא לטעון שקר ולא ״להחביא״ ראיות, גם כשבטוחים שהצדק איתך.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאם שני הצדדים מסכימים – מותר לפנות לבית משפט. השולחן ערוך אוסר גם בהסכמה.
• לחשוב שהאיסור חל רק על בתי משפט של גויים. פוסקים רבים כתבו שהוא חל גם על בתי משפט אזרחיים בישראל.
• לחשוב שפנייה לבית דין פירושה ויתור על זכויות. בית דין פוסק לפי דין תורה, ולעיתים בפשרה מוסכמת.