האם יין שנגע בו מי שאינו שומר שבת נאסר?

הדין בשולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד ב, ה) כותב שמומר ״לחלל שבת בפרהסיא... דינו כעובד כוכבים״. ובהלכות יין נסך (קכד, ח) נאמר ש״מומר, אף על פי שהוא מהול – עושה יין נסך במגעו״. מכאן שלפי הדין הבסיסי, מגע של מחלל שבת בפרהסיא ביין שאינו מבושל – אוסר את היין.

תינוק שנשבה

פוסקי הדורות האחרונים הבחינו בין מי שמחלל שבת מתוך כפירה ומרד, לבין מי שגדל בבית שלא שמר שבת ולא קיבל חינוך. האחרונים קראו לו ״תינוק שנשבה בין הגויים״ – אינו נחשב ״מומר״, כי אינו יודע את חומרת הדבר. רבים מפוסקי זמננו כתבו שרוב היהודים שאינם שומרים שבת בימינו הם במצב כזה, ולכן מגעם אינו אוסר את היין, לפחות בדיעבד או במקום צורך. אחרים מחמירים.

בפועל

הדרך המקובלת היא להשתמש ביין מבושל או מיץ ענבים מבושל כשמארחים אורחים שאינם שומרי שבת, או כשהיין עובר בין ידיים רבות. כך נמנעים גם מן השאלה ההלכתית וגם מן העלבון – שלא ייראה כאילו מרחיקים את האורח.

בתוך המשפחה

כשבני משפחה קרובים אינם שומרי שבת – רבים מן הרבנים מורים להקל בדיעבד, ולכתחילה להשתמש ביין מבושל. אין לבייש קרובים בשום אופן, ושלום המשפחה חשוב מאוד.

ראו יין שנגע בו גוי, יין מבושל וכשהמשפחה לא שומרת. הקיצור – סימן מז.

ומה עם בעלי מסעדות ואולמות? שם השאלה רחבה יותר, ולכן ההשגחות מקפידות על יין מבושל בכל מקום שבו מלצרים או עובדים עלולים לגעת ביין.