האם מותר לאכול עוף שנשחט על ידי שוחט לא מוכר?

הדין בשולחן ערוך

השולחן ערוך (יו״ד א, א) כותב: ״הכל שוחטין לכתחלה... וכל אדם, אפילו אין מכירין אותו... שמוחזק לשחוט... מותר לאכול משחיטתו, שרוב הרגילין לשחוט הם בחזקת מומחין ומוחזקין״. כלומר, מן הדין יש ״חזקה״ שמי שעוסק בשחיטה יודע את ההלכות. אבל באותו סעיף נאמר שכשהשוחט לפנינו – ״צריך לבדקו אם הוא מומחה ויודע הלכות שחיטה״.

מי שאינו יודע

בסעיף ג (א, ג) נאמר שמי ״שיודעין בו שאינו יודע הלכות שחיטה, אפילו שחט לפנינו ד׳ או ה׳ פעמים שחיטה הגונה... שחיטתו פסולה״. השחיטה דורשת ידיעה מדויקת: בדיקת הסכין לפני ואחרי, חמשת הדברים שפוסלים את השחיטה (שהייה, דרסה, חלדה, הגרמה ועיקור), ובדיקת הסימנים אחריה.

מעבר לשחיטה

כשרות העוף אינה תלויה רק בשחיטה. צריך לבדוק טריפות (פגמים באיברים פנימיים), להסיר דם, ולהכשיר את הבשר במליחה או בצלייה. בבהמה צריך גם ניקור חלב וגיד הנשה. שוחט פרטי שאינו מוכר – גם אם שחט כראוי – לא תמיד ידוע אם הוא בקי בכל השלבים האלה.

המציאות היום

בדורות האחרונים קהילות ישראל הסדירו את השחיטה תחת רבנות והשגחה, והפוסקים הורו שלא לסמוך על שוחט שאינו ידוע. לכן: עוף מאיטליז או מסופר – יש לקנות עם הכשר מוכר. עוף ששחט אדם ״מהכפר״ או בחווה פרטית – אין לאכול אלא אם ידוע שהשוחט מוסמך, מוכר ובקי, ושהוא או רב בדק את העוף.

כפרות ושחיטה בבית

גם בכפרות בתרנגולים, השחיטה נעשית בידי שוחט מוסמך ובהשגחה. ראו כפרות בכסף או בתרנגול ומדריך הכשרות.