האם צריך מגבות ומפות נפרדות לבשרי ולחלבי?

הרחקות בשולחן

חז״ל קבעו הרחקות בין בשר לחלב גם מעבר לאיסור הבישול והאכילה. השולחן ערוך (יו״ד פח, א) פוסק ״אסור להעלותו על שלחן שאוכל עליו גבינה, שלא יבא לאכלם יחד״, ובסעיף הבא (פח, ב) מתיר כשעשו היכר, ״כגון שכל אחד אוכל על מפה שלו״. מכאן שהמפה עצמה היא אמצעי הפרדה, ולכן מקפידים שלא תשמש את שני המינים יחד.

מפה

מפה שאכלו עליה ארוחה חלבית – נשארים עליה פירורים, כתמים ושומן. אם יאכלו עליה בשר, המאכלים עלולים לבוא במגע עם השאריות. לכן נוהגים: אחרי ארוחה חלבית מחליפים מפה לפני ארוחה בשרית, או מכבסים. בבתים רבים מייחדים מפות בצבעים שונים, או מפת פלסטיק נפרדת לחלבי.

מגבות

מגבת לייבוש כלים – נוגעת בכלים רטובים וחמים, ויש בה לפעמים שאריות אוכל. יש פוסקים שהחמירו לייחד מגבות נפרדות לבשרי ולחלבי, ורבים נוהגים כך, בצבעים שונים. מגבת לניגוב ידיים בלבד – פחות מקפידים בה, כל עוד היא נקייה.

אחרי כביסה

כביסה במכונה עם חומרי ניקוי מנקה את המפות והמגבות, ואחריה מותר להשתמש בהן לשני המינים. מותר לכבס מגבות בשריות וחלביות יחד. גם הניקוי עצמו אינו בעיה, כי השאריות אינן ראויות לאכילה.

בדיעבד

אם אכלו בטעות בשר על מפה שאכלו עליה חלבי – האוכל מותר, אלא אם נדבקו בו שאריות ניכרות. אין צורך להכשיר את הכלים שהונחו עליה בקור. ראו בשר וחלב.