למה יש מחכים שעה אחת או שלוש שעות ולא שש?

המקור – ״סעודה אחרת״

הגמרא (חולין קה ע״א) מביאה את דברי מר עוקבא: ״אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא – לא הוה אכיל גבינה עד למחר... ואילו אנא – בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא״. מכאן שצריך להמתין עד ״סעודה אחרת״.

שש שעות

הרמב״ם (מאכלות אסורות ט, כח) מפרש: ״עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות״ – הזמן המקובל בין ארוחה לארוחה. השולחן ערוך (יו״ד פט, א) פוסק: ״לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות״. כך נוהגים הספרדים ורוב האשכנזים.

שיטת התוספות

הרמ״א שם מביא: ״ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סילק ובירך ברכת המזון – מותר על ידי קינוח והדחה״. לפי שיטה זו, ״סעודה אחרת״ פירושה סיום הסעודה וברכה, ולא זמן קבוע. הרמ״א ממשיך שנהגו להמתין אחר כך שעה אחת, ויש מחמירים להמתין שש שעות, ״וכן נכון לעשות״.

שעה אחת ושלוש שעות

מנהג השעה האחת נשען על דברי הרמ״א, והוא נפוץ בקהילות יוצאי הולנד ובחלק מקהילות גרמניה. מנהג שלוש השעות נהוג בקהילות מסוימות של יוצאי גרמניה ואחרות, ונהגו להסביר אותו בדרכים שונות, למשל שבימי החורף הקצרים המרווח בין סעודות היה קצר יותר.

למעשה

המנהג תלוי במסורת המשפחה. מי שאין לו מסורת ידועה – ינהג שש שעות. אישה נשואה – נוהגת בדרך כלל כמנהג בעלה. ומי שרוצה לשנות מנהג – ישאל רב.

ראו כמה זמן מחכים מבשר לחלב והמתנה אחרי עוף.