ממתי מותר לשבת על כיסא בתשעה באב?

כאבלים

השולחן ערוך (או״ח תקנט, ג) פוסק: ״ליל תשעה באב ויומו יושבים בבית הכנסת לארץ עד תפילת המנחה״. הרמ״א מוסיף: ״ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבית הכנסת שחרית, ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות״.

ההסבר

המשנה ברורה שם (ס״ק י) מסביר שהישיבה על הארץ היא ״דומיא דאבל שיושב על גבי קרקע כל שבעה, ומכל מקום אינו חמור כל כך כמו החמישה עינויים, ולכך לא בעי כל היום״. ובס״ק יב: ״ועם שיעור זה ימשך עד חצות, דאז רשאי לישב על הספסל״. כלומר: הקינות נמשכות עד סמוך לחצות, ומשם מותר לשבת על כיסא.

מה מותר לשבת עליו

במשנה ברורה (ס״ק יא): ״מותר להניח תחתיו שק או כר קטן, וגם יוכל לישב על ספסל נמוך למי שקשה לו לישב על הארץ״. לכן נוהגים לשבת על שרפרף נמוך או על כרית. זקנים, נשים בהריון וחולים – רשאים לשבת על כיסא רגיל לפי הצורך.

עוד דברים שמשתנים בחצות

בחצות היום מתחילה מעט הקלה באבלות: רבים מכינים אוכל לסעודת סוף הצום, ויש שמתחילים לעשות מלאכה שאינה של שמחה. ראו עבודה בתשעה באב. תפילין מניחים במנחה – ראו תפילין בתשעה באב.

בבית ובעבודה

מי שנמצא בבית אחרי הקינות, ישב על הארץ או על כיסא נמוך עד חצות. מי שעובד בבוקר במקום שאי אפשר לשבת נמוך – ישב כפי שאפשר, ויחזור לשבת נמוך בבית. הכוונה היא להרגיש אבלות, לא לגרום צער גופני מיותר.