האם מותר לצחצח שיניים בתשעה באב ובצומות?

השולחן ערוך

השולחן ערוך (או״ח תקסז, ג) כותב: ״מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית, בתענית ציבור לא כשר למעבד הכי, אבל בתענית יחיד שרי״, משום שיש חשש שיבלע מן המים. ביום כיפור החמירו יותר, והרמ״א (תריג, ד) כותב ש״אסור לרחוץ פיו ביום הכפורים״.

המשנה ברורה – במקום צער

המשנה ברורה (תקסז, ס״ק יא) מסייג: ״במקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל תענית ציבור, רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבוא לגרונו, ואפילו בט׳ באב יש להתיר כשהוא לו צער גדול, וביום הכפורים יש להחמיר גם בזה״. מכאן שבצומות הקלים – צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר וי״ז בתמוז – מי שמצטער מאוד יכול לשטוף פיו ולצחצח בזהירות.

בפועל

• בצומות הקלים: מי שקשה לו – מצחצח בזהירות, בלי לבלוע, בכמות מים קטנה ובראש מוטה. רבים נמנעים ממשחה בעלת טעם.

• בתשעה באב: מלכתחילה נמנעים, ומי שסובל צער גדול – רשאי כמו בצומות הקלים.

• ביום כיפור: אין לצחצח כלל (ראו השאלה על צחצוח ביום כיפור).

ומי שבלע בטעות טיפה – אינו מפסיק את הצום וממשיך לצום.

למה דווקא שטיפת פה

החשש הוא בליעה. ברחיצת הפה עלולות להיבלע טיפות, ומשחת שיניים בעלת טעם קשה עוד יותר, כי היא נותנת טעם בפה. לכן מי שמצחצח במקום צער – משתמש במעט מים, מטה את ראשו למטה ויורק מיד, ונמנע מגרגור. בתענית יחיד – כמו מי שצם ביום היארצייט – השולחן ערוך עצמו התיר לרחוץ את הפה.