שולחן ערוך אורח חיים · [object Object] · סימן תקס״ז

טעימה ורחיצת הפה שמותר בתענית

3 סעיפים · דברי הרמ״א (״הגה״) באות קטנה · משנה ברורה מתחת לכל סעיף, בלחיצה

לתשומת לב: לימוד ההלכה מן המקור; למעשה יש לשאול רב, ויש הבדלי מנהג (ספרדים/אשכנזים). מדיניות העריכה

1. סעיף א׳

   השרוי בתענית יכול לטעום כדי רביעית ובלבד שיפלוט וביום הכפורים ובתשעה באב אסור: הגה ויש מחמירין בכל תענית צבור והכי נוהגין: (תוס' והגהות מיימוני פ"א ות"ה סימן קנ"ח) :

   משנה ברורה (6 סעיפים קטנים)

   (א) יכול לטעום – אם יש בו מלח או תבלין דלא קביל עליה שלא יהנה אלא שלא יאכל וישתה וזה לא מיקרי אכילה ושתיה ואפשר דאפילו כונתו להנאת עצמו שרי כיון שאינו בולע. כתב הט"ז דדינא דשו"ע הוא דוקא לענין תענית אבל מי שמודר מאיזה מאכל אסור אפילו לטועמו ולפלוט דשם הנאה קביל עליה:

   (ב) רביעית – הלוג והיינו ביצה ומחצה:

   (ג) ובלבד שיפלוט – דאל"ה חשיב שתיה ואפילו משהו אסור:

   (ד) וביוה"כ ובט"ב אסור – דא"א לומר שלא קיבל עליה דלאו בקבלתו תליא ואפילו בפחות מרביעית אסור:

   (ה) בכל תענית צבור – היינו ד' תעניתים הכתובים דבהם נמי א"צ קבלה:

   (ו) והכי נוהגין – ובמקום סעודת מצוה שמבשלין ביום לצורך הלילה יש לסמוך אדעה ראשונה להתיר בשארי תעניתים לטעום התבשיל מעט מעט אם יש בו מלח ותבלין ולפלוט [ח"א]:

2. סעיף ב׳

   יש אומרים שלא התירו רביעית בפעם אחת אלא מעט מעט ויש אומרים שאפילו בפעם אחת יכול לטעום עד כדי רביעית אם יודע בעצמו שיכול להעמיד עצמו שלא יבלע כלום:

   משנה ברורה (3 סעיפים קטנים)

   (ז) מעט מעט – וטעימה זו בחיך ולרוקקו מיד שלא תעבור מן החיך ולהלאה. וכל היום כולו מצטרף לרביעית ויותר מרביעית אסור בכל גווני דאז חשיבה ההנאה:

   (ח) וי"א שאפילו בפ"א וכו' – מדכתב המחבר דין זה בשם יש אומרים ויש אומרים ולא הכריע בדבר משמע דדעתו להקל דהוא מילתא דרבנן ובח"א העתיק רק דעה הראשונה להחמיר ואפשר שטעמו משום דהמ"א הביא בשם כמה ראשונים כדעה הראשונה:

   (ט) עד כדי רביעית – ולדעה זו מותר לטעום כמה פעמים כל פעם כדי רביעית דאין איסור בטעימה אם לא בלע אבל יותר מרביעית אפילו הוא רק טועם פ"א אסור דמתוך שלוגמיו מלאים יבלע מעט:

3. סעיף ג׳

   מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית בת"צ לא כשר למעבד הכי אבל בתעני' יחיד שרי כיון שפולט ואפי' יש במים שרוחץ יותר מרביעית: הגה ומותר ללעוס עצי קנמון ושאר בשמים ועץ מתוק ללחלח גרונו לפלוט מלבד ביוה"כ דאסור (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א') :

   משנה ברורה (4 סעיפים קטנים)

   (י) בת"צ לא כשר וכו' – היינו בתעניתים הכתובין:

   (יא) למעבד הכי – ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש להחמיר גם בזה [ח"א וכ"כ בא"ר]:

   (יב) ואפילו יש במים וכו' – כיון שמתכוין לרחוץ פיו ולא מתכוין לטעום לא מיתהני ביותר מרביעית ודוקא במים אבל בשאר משקין אפשר דיש להחמיר ביותר מרביעית. ובדבר שאין טוב לשתיה כגון בחומץ מותר כמו במים:

   (יג) מלבד ביום הכיפורים דאסור – מפני שהוא דאורייתא אבל זהו דוקא לדעת המרדכי אבל לדעת המחבר לעיל בס"ח דאוסר בט"ב וכן לדעת הרמ"א דאוסר בכל תענית צבור גם בענינינו דינא הכי. ולענין לבלוע רוקו מתיר המ"א אף ביוה"כ דאף דקי"ל דהשותה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור אבל אסור הכא שאני כיון שאין כונתו כלל לשתיה:

עוד: שולחן ערוך · קיצור שולחן ערוך · ספרי הלכה