למה ראש השנה יומיים גם בארץ ישראל?

קידוש החודש

בזמן בית המקדש קבעו את ראש החודש לפי עדים שראו את הלבנה. בשאר החגים, שחלים באמצע החודש, השלוחים הספיקו להודיע לכל ארץ ישראל מתי התחיל החודש. אבל ראש השנה חל ביום הראשון של החודש, ו״השלוחין אין יוצאין ביום טוב״. לכן ״היו רוב בני ארץ ישראל עושין אותו שני ימים מספק״ (רמב״ם הלכות קידוש החודש ה, ז).

גם בירושלים

הרמב״ם (שם ה, ח) מוסיף: ״ולא עוד אלא אפילו בירושלים עצמה... פעמים רבות היו עושין יום טוב של ראש השנה שני ימים, שאם לא באו העדים כל יום שלושים – נוהגין היו באותו היום שמצפין לעדים קודש ולמחר קודש. והואיל והיו עושין אותו שני ימים אפילו בזמן הראייה – התקינו שיהיו עושין אפילו בני ארץ ישראל אותו תמיד שני ימים בזמן הזה״.

״יומא אריכתא״

מכיוון שגם בזמן המקדש היו שני הימים יחד מעין יום אחד של קדושה, חז״ל אמרו ששני ימי ראש השנה הם ״קדושה אחת״ – יום אחד ארוך. מכאן נובעות כמה הלכות: ביצה שנולדה ביום הראשון – אסורה גם בשני, אי אפשר לעשות עירוב תבשילין על תנאי, ויש ספק בשהחיינו בליל השני.

ההבדל משאר החגים

בשאר החגים, בחוץ לארץ שומרים יום טוב שני כי ״הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם״ (ביצה ד ע״ב), ובארץ ישראל – יום אחד. רק בראש השנה הדין שווה בכל מקום. ראו כמה ימי יום טוב שומרים.

ראו פרי חדש בליל שני וראש השנה – המדריך.