למה טובלים תפוח בדבש בראש השנה?

המקור

השולחן ערוך (או״ח תקפג, א) מביא את הסימנים שבגמרא – רוביא, כרתי, סילקא, תמרי וקרא – והרמ״א מוסיף: ״ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש, ואומרים תתחדש עלינו שנה מתוקה, וכן נוהגין״. מקור המנהג בטור ובאבודרהם.

הטעם

הרעיון של הסימנים הוא ש״סימנא מילתא היא״ – לדבר יש משמעות, והוא מעורר את הלב לתפילה. מתיקות הדבש והתפוח מבטאת את בקשתנו לשנה מתוקה. בספרי הקבלה מובא שהתפוח רומז ל״שדה תפוחים קדישין״, ויש שקישרו אותו לברכת יצחק ליעקב: ״כריח שדה אשר ברכו ה׳״. כל אלו טעמים, והעיקר הוא התפילה.

סדר הברכות

התפוח הוא פרי העץ, ולכן לוקחים אותו ביד, מברכים ״בורא פרי העץ״, טועמים מעט, ואחר כך אומרים ״יהי רצון״. יש שאומרים את היהי רצון לפני האכילה, אחרי הברכה; ויש שאומרים אחרי שבלעו מעט, כדי שלא יפסיקו בין הברכה לאכילה. אם תמרים או רימון על השולחן – נחלקו מה מקדימים לברכה. ומי שאכל פת לפני כן – מברך על התפוח, כי אינו בא בתוך הסעודה לשובע.

דבש

יש שנוהגים לטבול גם את החלה בדבש – ממוצאי ראש השנה ועד הושענא רבה, ויש שעד שמיני עצרת. מנהג זה מובא בספרי מנהגים, ואינו חובה.

ראו את כל סימני ראש השנה וברכה על פרי חדש בליל שני.