מה מברכים לפני קריאת המגילה ואחריה?

לפני הקריאה

השולחן ערוך (או״ח תרצב, א) כותב: ״הקורא את המגילה מברך לפניה שלש ברכות: על מקרא מגילה, ושעשה ניסים, ושהחיינו; וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו״. הרמ״א חולק: ״ויש אומרים אף ביום מברך שהחיינו, וכן נוהגין בכל מדינות אלו״. ״שהחיינו״ של היום מכוונים גם על משלוח המנות וסעודת פורים.

אחרי הקריאה

״ולאחריה נוהגים לברך: הרב את ריבנו וכו׳״ – ברכה ארוכה שמודה על הנקמה באויבים ועל ההצלה. בלילה מוסיפים ״אשר הניא עצת גויים״, ובשני הזמנים – ״שושנת יעקב״. ברכה זו נאמרת רק כשקוראים בעשרה, לפי רוב הפוסקים.

אם לא בירך

״אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה – יצא״. הברכות אינן מעכבות את המצווה. מי שבירך בעצמו וקורא לנשים או לחולה בביתו – נהגו שהשומעת מברכת בעצמה ״לשמוע מגילה״, לפי מנהג אשכנז.

השומעים

השומעים מכוונים לצאת בברכות של הקורא, עונים ״אמן״ ואינם עונים ״ברוך הוא וברוך שמו״, כדי לא להפסיק. מי שמגיע אחרי הברכות – יוצא בקריאה, ואינו מברך לעצמו באמצע.

ראו קריאת המגילה, פספסתי מילה במגילה ומה זה על הניסים בפורים.