מסכת חולין דף קל״ט ע״ב

יכול אף – ערכין משהפרישן יפטר:

תלמוד לומר ונתן את הערכך קדש – אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה:

שכסוי הדם נוהג כו' – תימה אמאי לא תני שכסוי הדם נוהג בזכרים ונקבות ושלוח הקן אינו נוהג אלא בנקבות:

ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח – ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו:

ת"ל כי יקרא במאורע – הכתוב מדבר לכשיקרא:

קן מ"מ – אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין:

צפור טהורה ולא טמאה – לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים:

לפניך – משמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא:

בדרך – להביא רה"ר:

שאין קנו בידך – אין קן מזומן לך ואין קנוי לך:

יוני שובך – ויוני מדבריות שקננו בשובך ובשלהי פרקין פריך הא כיון דחצרו קונה לו הביצים מזומן הוא:

טפיחים – שנותנין בהן קדרות קטנות בחומה וקורין בוייל"ש:

ובבירות – דירות ומגדל עיר:

שקננו בפרדס – שמרדו דהשתא אין קנו בידך:

ועוד לפניך למה לי – משום רה"י דפרדס הואיל וסופנו לרבות את הכל:

אלא לפניך – מיבעי ליה לחייב את שהיו כבר שלו ומרדו:

בדרך – נמי מיבעי ליה לכדרב יהודה:

קן בים – ששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב לשלח דים נמי איקרי דרך:

בדרך כדרב יהודה כו' – וא"ת אמאי איצטריך ריבויא לקן שבים דאי משום דכתיב על הארץ א"כ לא ליכתוב בדרך ולשתוק מעל הארץ ומיהו על הארץ איצטריך למעוטי נשר בשמים אבל קשה דא"כ מאי פריך בסמוך מצא קן בשמים הכי נמי דמחייב ומאי קושיא הא כתיב על הארץ ונראה דפריך דקן בשמים נחייב מבדרך ומעל הארץ נמעט שבים במה ראית:

קן בשמים – עוף נושא קן באויר:

דרך סתמא לא איקרי – אבל ים איקרי דרך סתמא הנותן בים דרך:

ואדמה על ראשו – אע"פ שהיה בראשו לא אבדה את שמה ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה:

ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא:

בשגם הוא – בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו:

מנין – למעשה המן:

המן העץ – יתלה על העץ:

למעשה אסתר – הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות:

מנין – לגדולת מרדכי:

מר דרור – וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה:

חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות:

הורדוס – התחיל להתעסק בגדולן:

לדידי חזיין לי – הנך שנשארו מבני בניהם של יוני הורדוס:

וקיימא שית סרי דרי – ט"ז שורות:

בפתי מילא – כל שורה ארכה ברחב מיל ואמרן קירי קרי אדוני אדוני. קירי הוא לשון אדון בירי הוא עבד כדאמר בעירובין (דף נג:) גבי בני גליל שאין מדקדקים בלשונם ההוא דאתאי לקמיה (דרבי ינאי) [דדיינא] דבעא למימר מרי קירי טבלא הוית לי וגנבוה ממני ואמרה מרי בירי טפלא הוית לי וגנבוך מין:

סומא – שוטה בלא ראות:

אימא קירי – כמו שאנו אומרים:

אמרה לה – איהי לחברתה:

סומא ואימא קירי בירי – לאותו שאת קורא אדון עבד הוא על שהיה הוא עבד:

אתיוה – עבדים שנשארו מעבדי הורדוס ושחטוה:

אמר לי ר' חנינא מילין – דברי רוח הן שלא דברו מעולם:

מילין ס"ד – והאמר רב כהנא לדידי חזי לי והרי רב כהנא מעיד על הדבר ואי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר:

אלא במילין – על ידי כשפים מלומדות לדבר אותן עופות:

עוף משמע בין טמא וכו' – אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב (דברים יד) כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב (ויקרא יא) תשקצו מן העוף:

ת"ש – דהזהיר הכתוב שלא לעשות עבודה זרה דמות צפור וע"כ אטמאים נמי מזהיר ומהיכא משתמע מיניה לאו מצפור משתמעי בין טמאין בין טהורין וכנף לאתויי חגבים:

לא צפור טהורה – משתמעי מיניה וכנף לאתויי טמאים וחגבים:

תא שמע תבנית כל צפור כנף וגו' – וא"ת והא כתיב (תהלים יא) איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור י"ל דפשיטא דדוד לעוף טהור היה מדמה עצמו וכן (שם קכד) כצפור נמלטה מפח יוקשים (ישעיהו לא) כצפרים עפות וא"ת והא כתיב (תהלים פד) גם צפור מצאה בית דאיירי נמי בטמא דאטו טהור מצא טמא לא מצא ומיהו אפשר דמיירי בטהור כדמוכח סיפא דקרא דכתיב ודרור קן לה וצפור דרור היא טהורה כדמוכח באלו טריפות (לעיל חולין דף סב.) והא דכתיב (תהלים קד) אשר שם צפרים יקננו חסידה וגו' אפשר דבכלל חסידה הם כל הטמאים וצפרים היינו טהורה:

תא שמע – החיה וכל בהמה יהללו את שם ה' וע"כ צפרים טמאים נמי משבחי קמיה ומהיכא אדכרינהו דוד לאו מצפור וכנף לאתויי חגבים: