מה עושים עם האתרוג אחרי סוכות?

בתוך החג

השולחן ערוך (או״ח תרסה, א) כותב: ״אתרוג בשביעי אסור, שהרי הוקצה לכל שבעה, ואפילו נפסל אחר שעשה בו מצוה – אסור כל שבעת ימים, ובשמיני עצרת מותר. ובחוצה לארץ... אסור אף בשמיני ומותר בתשיעי״. כלומר: כל ימי החג האתרוג מוקצה למצוותו, ואין לאכול ממנו.

אחרי החג – תשמישי מצווה

אתרוג, לולב, הדס וערבה הם ״תשמישי מצווה״, ולא ״תשמישי קדושה״. השולחן ערוך (או״ח כא, א) כותב לגבי חוטי ציצית שנפסקו: ״יכול לזורקן לאשפה, מפני שהוא מצוה שאין בגופה קדושה״. ובכל זאת נוהגים להתייחס בכבוד לחפצי מצווה, ולא לזרוק אותם בדרך של ביזיון.

מנהגים

יש נוהגים לעשות מהאתרוג ריבה, ואוכלים ממנה בט״ו בשבט. יש נוהגים לנעוץ בו ציפורן ולהשתמש בו לבשמים בהבדלה – ומברכים עליו ״הנותן ריח טוב בפירות״. ויש שמשתמשים בלולב היבש לבעור החמץ בערב פסח, וכך ״עושים בו מצווה נוספת״.

סגולות

יש מנהג שאישה מעוברת נוגסת בפיטם האתרוג בהושענא רבה או אחרי החג, ואומרת תפילה מיוחדת. זה מנהג ולא הלכה, ואין בו הבטחה. ראו תפילה על האתרוג.

הריח בחג

על הריח של אתרוג המצווה בתוך החג נחלקו אם מברכים, ולכן ״נכון שלא להריח בו״ (או״ח רטז, יד). אחרי החג – כשמשתמשים בו לבשמים – מברכים בלי ספק.

ראו ארבעת המינים.

הלולב וההדסים

גם את הלולב, ההדסים והערבות אין צורך לגנוז. יש שמניחים אותם בצד עד ערב פסח ושורפים בהם את החמץ, ויש שמשתמשים בהדסים לבשמים בהבדלה. מי שאין לו שימוש בהם – יעטוף אותם בשקית נפרדת, ולא יזרוק אותם כמו אשפה רגילה.