מה עושים עם כלב בשבת – מותר לצאת איתו לטיול?

יציאה עם רצועה

השולחן ערוך (או״ח שה, ה) פוסק שכלבי ציידים וחיות קטנות ש״יש להם כמין אצעדה סביב צווארן וטבעת קבוע בה, ומכניסין בה רצועה ומושכין אותה בה – מותר שיצאו בשיר הכרוך על צווארן ויכולים למשכן בהם״. כלומר, קולר ורצועה הם כלי השמירה של הכלב, ואין בהם משום הוצאת משא – לא לכלב ולא לאדם המחזיק ברצועה.

במקום שאין עירוב

גם כשמותר להחזיק את הרצועה, יש שני תנאים (שה, טז; קיצור פז, ה): קצה הרצועה לא יצא מתחת היד טפח (כ־8–10 ס״מ), כי אז נראה כנושא חבל בידו; והחבל שבין היד לכלב לא יהיה רפוי עד שיגיע לטפח הסמוך לארץ. רצועה ארוכה – כורכים חלק ממנה סביב היד או צוואר הכלב. במקום שיש עירוב כשר, החשש קטן יותר, אבל עדיין נכון להקפיד. אסור לשאת שקיות לאיסוף צרכים במקום שאין עירוב, ובכל מקום – צואה היא מוקצה, ומפנים אותה רק כשהיא מאוסה ומפריעה, בדין ״גרף של רעי״.

מוקצה

בעלי חיים הם מוקצה: ״אסור לטלטל בהמה וחיה ועוף״ (שח, לט). מותר ללטף את הכלב ולהוביל אותו, אבל לא להרים אותו. כשצריך – מדדים אותו, כלומר אוחזים בצדדיו ומובילים, בלי לעקור את רגליו מן הארץ (שח, מ). כלב קטן שנפל או נתקע – יש בזה צער בעלי חיים, ושואלים רב.

האכלה ומנוחה

״בהמות, חיות ועופות הגדלים בבית, שמזונותיהן מוטלין עליך – מותר לתת להם מזונות בשבת״ (קיצור פז, יח). לכן נותנים לכלב אוכל ומים כרגיל, ואין לפתוח שקית מזון בדרך שיש בה איסור – נכון להכין מנה מערב שבת. התורה גם מצווה ״למען ינוח שורך וחמורך״, ולכן אין להעביד את הכלב בשבת במלאכה.

מי שהכלב שלו אינו רגיל ברצועה ועלול לברוח – עדיף לטייל בחצר או בתחום מוגן, ולא להיכנס לשאלות של רדיפה אחריו ברחוב.