האם אבל מניח תפילין ביום הראשון של השבעה?

המקור

הנביא יחזקאל, כשנאסר עליו להתאבל על אשתו, נצטווה ״פארך חבוש עליך״ (יחזקאל כד, יז). חז״ל למדו מכאן שהתפילין הן ״פאר״, ושאבל רגיל – שלא נצטווה כיחזקאל – אינו מניח אותן ביום הראשון (מועד קטן טו ע״א).

הפסק

השולחן ערוך (יו״ד שפח, א) פוסק: ״אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון, ואחר שהנץ החמה ביום שני – מותר להניחם״. כלומר, ביום השני מניחים רק אחרי הזריחה, ולא מוקדם יותר.

מה נחשב ״יום ראשון״

היום הראשון הוא יום הקבורה, לא יום הפטירה. מי שמתו נקבר בלילה – ״היום הראשון״ הוא היום שלמחרת, ובו אינו מניח. מי שקיבל שמועה קרובה – היום הראשון הוא יום השמועה. בשמועה רחוקה – מניח כרגיל. ויש מן הפוסקים שכתבו שאם הקבורה התעכבה כמה ימים, ונטל מכבר תפילין לפני הקבורה – יש לשאול.

תפילה ביום הראשון

ביום הראשון האבל מתפלל כרגיל, אבל בלי תפילין. ויש שנוהגים להניח את התפילין בצנעה ביום השני, אחרי הנץ, ולא בפני המנחמים. בשבעה לא מניחים תפילין דרבנו תם במניין גלוי – לפי חלק מהמנהגים.

אונן

לפני הקבורה האונן פטור מתפילין ממילא. ראו דיני אונן ותפילה בבית האבל.

הקיצור (רי) מביא את הדין, והרמב״ם בהלכות אבל פרק ד.