המילה "שָׁלָל" בתורה

המילה "שלל" בתורה פירושה הרכוש שלוקחים מן האויב במלחמה, והיא מופיעה לראשונה בברכת יעקב לבנימין (בראשית מט, כז) ובסך הכול 10 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

שלל הוא מה שהמנצח לוקח אחרי הקרב: בהמות, כלים ורכוש. בתורה המילה מופיעה בברכות, בשירה, בסיפורי המלחמות ובמצוות.

בברכה ובשירה

יעקב מתאר את בנימין כזאב: «בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל» (בראשית מט, כז). בשירת הים מתואר האויב הבטוח בעצמו: «אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי» (שמות טו, ט). האויב כבר מחלק את השלל בדמיונו, אבל השירה כולה מספרת על הצלת ישראל.

שלל במלחמות ישראל

אחרי המלחמה במדין מביאים את השלל אל משה ואל אלעזר הכהן: «וַיָּבִאוּ אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשְּׁבִי וְאֶת־הַמַּלְקוֹחַ וְאֶת־הַשָּׁלָל אֶל־הַמַּחֲנֶה אֶל־עַרְבֹת מוֹאָב אֲשֶׁר עַל־יַרְדֵּן יְרֵחוֹ» (במדבר לא, יב).

שלל שאסור לקחת

יש גם מקרה שבו התורה מצווה לשרוף את כל השלל: «וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל־תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת־הָעִיר וְאֶת־כָּל־שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה׳ אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד» (דברים יג, יז). השלל אינו תמיד מותר, ולעיתים התורה מצווה לוותר עליו לגמרי.

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהשלל נמסר בסדר, דרך משה ואלעזר הכהן והעדה, ולפעמים מצווים לוותר עליו. גם בשעת ניצחון, הרכוש אינו נלקח בלי גבול.

מאת מערכת האתר.