בראשית מט, כז

בנימין זאב יטרף. זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא כא) וחטפתם לכם איש אשתו, בפילגש בגבעה, ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א יד מז) ושאול לכד המלוכה וילחם וגו' במואב ובאדום ובכל אשר יפנה ירשיע:

בבקר יאכל עד. לשון בזה ושלל, המתורגם (במדבר לא יב) עדאה ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיה לג כג) אז חלק עד שלל מרבה, ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת פריחתן וזריחתן של ישראל:

ולערב יחלק שלל. אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל, יחלק שלל מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר (אסתר ח ז) הנה בית המן נתתי לאסתר. ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש:

בִּנְיָמִין בְּאַרְעֵהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא וּבְאַחֲסַנְתֵּהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְשָׁא בְּצַפְרָא וּבְפַנְיָא יְהוֹן מְקָרְבִין כַּהֲנַיָּא קָרְבָּנָא וּבְעִדַּן רַמְשָׁא יְהוֹן מְפַלְגִין מוֹתַר חוּלְקְהוֹן מִשְׁאַר קָדְשַׁיָּא

בִּנְיָמִין שֵׁבֶט תַּקִיף כְּדֵיבָא טַרְפֵיהּ בְּאַרְעֵיהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִינַת מָרֵי עַלְמָא וּבְאַחְסַנְתֵּיהּ יִתְבְּנֵי בֵּית מוּקְדְשָׁא בְּצַפְרָא יְהוֹן כַּהֲנַיָא מְקַרְבִין אִימַר תְּדִירָא עַד אַרְבַּע שָׁעִין וּבֵינֵי שִׁמְשָׁתָא יְקַרְבוּן אִימַר תִּנְיַין וּבְרַמְשָׁא יְהוֹן מְפַלְגִין מוֹתַר שְׁאַר קוּרְבָּנַיָא וְאָכְלִין גְבַר חוּלְקֵיהּ

בִּנְיָמִין מְדַמֵי לֵיהּ לְדוֹב חָטוּף בִּתְחוּמֵיהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְשָׁא וּבְאַחֲסַנְתֵּיהּ תִּשְׁרֵי אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ בְּצַפְרָא יֶהֱוַון כַּהֲנַיָא מְקַרְבִין אִימַר תְּמִידָא וּמִנְחָתֵיהּ וְעִם מִטְמָעֵי שִׁמְשָׁא יֶהֱוַון כַהֲנַיָא מְקַרְבִין אִימַר תְּמִידָא וּמִנְחָתֵיהּ וּבְרַמְשָׁא יֶהֱוַון מְפַלְגִין קוּרְבָּנַיָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל:

בנימין. דמהו לזאב כי גבור היה. והאות אנשי הגבעה:

עד. תרגום שלל. וכן אז חלק עד שלל. ליום קומי לעד. בגד עדים:

ולערב יחלק הטרף ששלל לבניו וישועה אמר כי זה רמז לשאול שנצח את עמלק. וטעם בבוקר. בתחלת המלכות. ולערב. בגלות' על דבר מרדכי. וזהו דרך דרש ודעת המתרגם ארמית ידוע:

בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא שפשט בכל סביבותיו בכל האומות וכתב שם: בכל אשר יפנה ירשיע. שחבל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות, כדכתיב באסא וביהושפט וביחזקיהו.

ולערב יחלק שלל - שכן מנהגו של זאב. זאב ערבות ישדדם. כזאבי עקב לא גרמו לבקר.

זאב יטרף. תוקף הזאב וטרפו הוא בבקר ובערב עם מעוט האור כאמרו וחדו מזאבי ערב. וכן היה ענין בנימין כי היתה מלכותו בתחלת זריחת מלכות אחיו בימי שאול ואחר אבדן מלכותו בימי מרדכי ואסתר כי אמנם מלכות בית שני היה כמו רגע ועם שעבוד על הרוב:

ולערב יחלק שלל בגימטריא והם הקרבנות. התחלת התיבות שאחר שמותן כגון בכורי אחים אתה לחוף חמור ידין גדוד שמנה אילה בן זאב עולה לחשבון שם"ה כמנין ימות החמה ואותיות האחרונות של הברכות כגון עלה בישראל מחלב צידון עובד יהיה עקב מלך שפר אחיו שלל עולה שנ"ד כמנין ימות הלבנה וזהו שנאמר כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים: יעקב הקדים דן לגד כסדר תולדותם משה הקדים גד לדן לפי שהוא קבור בחלקו:

בנימין זאב יטרף. ע"ד הפשט המשיל את בנימין לזאב החוטף על שם שעתידים להיות בני בנימין חוטפים שנאמר (שופטים כ״א:כ״א) וחטפתם לכם איש אשתו.

וע"ד המדרש בנימין זאב יטרף עשרה בנים היו לו לבנימין כמנין זאב. בבקר יאכל עד. זהו שאול בן קיש שהוא משבט בנימין שהיה המלך הראשון והיה תחלת בקרן של ישראל ולערב יחלק שלל. אף משתשקע שמשן של ישראל על ידי נבוכדנצר שיגלם לבבל יחלק שלל, מרדכי ואסתר שהם מבני בנימין יחלקו את שלל המן שנאמר (אסתר ח׳:ז׳) הנה בית המן נתתי לאסתר.

וע"ד הקבלה בנימין זאב יטרף היה בנימין כלול משתי מדות שכל הבנין נכלל בהם ונקשר מעלה ומטה, וכן השכינה השורה בחלקו כלולה מן הכל והמשילו לזאב הטורף האוכל תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים, ולפי שהוא כלול מן העשר הוליד בנים כמנינם וכנגדם וזהו לשון יחלק שלל כלשון (תהילים ס״ח:י״ג) ונות בית תחלק שלל והיא השכינה, ומזה תרגם אונקלוס בארעיה תשרי שכינתיה והבן זה.

ואחר שבארתי לך בכאן גם בפרשת לידת השבטים שכל אחד מהם נקרא על שם מדה ידועה ממדותיו של הקב"ה עוד תמצא אם תפקח עיני שכלך כי י"ב אבני החושן שבהם קבועים ומפותחים י"ב שבטים גוון האבנים ההם כפי גוון מדותיה למעלה, כי ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם ובנימן הכלול מכל המדות אבנו ישפה שהיא כלולה מגוונין הרבה, ובפסוק ועשית חשן משפט אזכיר זה בעז"ה ושם תראה.

בנימין זאב שאול שלא נמשכה מלכותו נמשל לזאב טורף שאינו מתעכב על טרפו אבל מלכות בית דוד שנמשכה מלכותו נמשלה לאריה שאינו בורח אלא עומד על טרפו.

זאב יטרף יטרוף רוב בהמות כל כך שבכל בוקר תהא אכילתו מספקתו עד לערב שיחלק בו משלל טרפו לגוריו ומשל הוא. וי״ו דולערב יתירה היא וכמוה רבות, ואין להשיב מן האתנחתא שב עד כמו שפי׳ בפרשת ויגש גבי במיטב הארץ.

ולערב יחלק שלל שכן מנהגו של זאב כדכתיב זאבי ערב לא גרמו לבקר.

בנימין זאב יטרף. כזאב שטורף ואינו מתעכב על טרפו כי לא נמשכה מלכותו של שאול רק שתי שנים ומחצה והוא היה שולל וטורף אויביו כדכתיב (ש"א י"ד) ושאול לכד המלוכה וילחם באדום ובמואב ובני עמון ועמלק ובפלשתים ובכל אשר יפנה ירשיע אבל מלכות בית דוד דומה לאריה שעומד על טרפו ואינו בורח לפי שנמשכה מלכותו:

בבוקר יאכל עד. מלכות שאול דומה לבוקר לפי שהיה תחלה מלכות ישראל כמו שהבוקר תחלה היום:

עד. לשון שלל, ביזה עדאה בלשון ארמי:

ובערב. לאחר שערבה שמשם של ישראל שגלו יחלק שלל שחילק שלל לאחרים ולא לקחו לעצמן בימי מרדכי ואסתר שהיו מבנימין כתי' (אסתר ט') ובבזה לא שלחו את ידם:

בנימין זאב יטרף. נתכון אל שאול שעשה מעשה זאב שטורף במהירות, כי מנהג הזאב הוא שאינו מתעכב בטרפתו, אלא כל כך הוא ממהר וטורף. כמו כן עשה הוא ולא המתין לזמן שקבע לו שמואל, אלא מהר (שמואל א יג:ח) לטרף, ומזה היה סבה שלא אכל אלא בבקר ונפסקה מלכותו.

ואמרו ולערב פרוש, לעת ערב מלכותו יחלק, שיאמרו (שמואל א יח:ז) ״הכה שאול וגו׳ ודוד ברבבותיו״. או ירמז שבאמצעות סבתו תתחלק מלכות בית דוד, על דרך אמרם זכרונם לברכה (יומא כב:) כשאמר דוד ״אתה וציבא תחלקו השדה״ יצתה בת קול ואמרה: ״רחבעם וירבעם יחלקו המלכות״, ומאז העריב שמשן של ישראל בעונות:

בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. צריך עיון מה זה ענין מראה הערב והבקר, ולמה קראו פעם שלל ופעם עד, וכאן נאמר לשון יאכל ואח״כ יחלק וזה כי מהידוע שכל דבר שהאדם שואל כהוגן ניתן לו בפנים מאירות, דהיינו בבקר, וכל דבר שהאדם שואל שלא כהוגן ניתן לו בערב בפנים חשוכות, כמו שפי' רש״י על פסוק בתת ה' לכם בערב לאכול ולחם בבוקר לשבוע (שמות טז ח) וכל דבר שהוא הכרחי לאדם דהיינו כדי אכילתו להביא שבר רעבון ביתו הוא הדבר הניתן בפנים מאירות ולא יחסר לחמו לעד ולנצח, וכל המותרות שהאדם שואל יותר מכדי אכילתו לסוף יעזוב לאחרים חילו ויחלק לאחרים ואולי לנושא אלמנתו, והוא עצמו משולל ומרוחק מן אותן המותרות הנתנים לו בערב, לכך נאמר בבוקר היינו הדבר הניתן לו בפנים מאירות זה הדבר אשר יאכל, כי כדי אכילתו לבד ניתן לו בפנים מאירות, וניתן לו לעד, אע״פ שעד הוא ג״כ לשון שלל, מ״מ הזכירו בלשון עד המורה על הנצחיות, ולערב מה שניתן לו בפנים חשוכות הוא הדבר אשר יחלק לאחרים והוא משולל ממנו, כי יש במשמעות לשון שלל ענין הסרה, כמו ונשל הברזל (דברים יט ה) לשון שלילה והסרה.

וסמך ענין זה, לברכת זאב יטרף, להוכיח גם את שופטי ישראל שלא יטרפו במלחמה יותר מכדי הצורך, כמ״ש (צפניה ג ג) שופטיה זאבי ערב לא גרמו לבוקר, מאשים אותם הנביא במה שטרפו יותר מן ההכרחי, על כן קראם זאבי ערב, ואמר לא גרמו לבוקר כי לא בקשו ההכרחי הניתן בבוקר, וכן מאשים את שאול שהיה מן בנימין, ותעט אל השלל (ש״א טו יט) כי לא זכר ברכת יעקב לבנימין, אבל באברהם נאמר (בראשית יד כד) בלעדי אשר אכלו הנערים וגו', דוקא כדי אכילתם לקח ולא לחלק להם שלל מותרי, ובזה נשא המשל מן הזאב הטורף לצורך מאכלו ולפעמים הוא טורף ומשחית ללא תועלת, וזה פירוש יקר.

ובבעל הטורים מסיק, שר״ת של התחלת ברכת כל השבטים עולה שס״ה כמנין ימות החמה, וס״ת עולה שנ״ד כמנין ימות הלבנה, לפי שבעוה״ז כל ממשלתם דומה ללבנה, פעמים נבנתה פעמים נפרצה, כך לפעמים הם חסרים מן המלכות, אבל בזמן שיציץ ציץ וצמח צדיק שמו של משיח שקדם לעולם (פסחים נד) אז כתיב (תהלים פט לז) כסאו כשמש נגדי, שיהיה מלכותם נצחי כשמש, ועל כן נרמזה השמש בראש תיבות, רמז לשמו של משיח שקדם לעולם, וזהו סוד זרח ופרץ שדרשו על חמה ולבנה, וזהו מראה הערב והבוקר שנזכר כאן בבנימין.

בנימין זאב יטרף. נצחונותיו היו כזאב. ולא כארי שהוא אביר לב ולא יחת מפני כל. אלא כזאב שמפחד מרועה ומקלו. ומכ״מ טורף. כך כבש שאול את הפלשתים עם בנו יהונתן ודוד הרג את גלית בימי שאול. בעת שהוא הי׳ מפחד כל היום. ומכ״מ טרף וע׳ מש״כ בברכת משה:

בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל. פי׳ המדרש על מרדכי ואסתר אינו פשוטו של מקרא שהרי המה בבזה לא שלחו ידם. ובית המן לא נתחלק. וגם כבר ביארנו דכל ברכת יעקב באחרית הימים הוא רק עד כבישת הארץ לגמרי. אלא פשוטו ש״מ הוא הכל בשאול ופי׳ בבקר בתחלת מלכותו שכבש את נחש מלך בני עמון הי׳ בשמחה ובטוב לב ואכל עד. אבל לערב סוף מלכותו במלחמת גלית הפלשתי אז כבר סרה דעתו ולא נהנה מאומה אבל העם שסו וחלקו שלל. וזהו דכתיב יחלק ולא יחלוק אלא יחלק לאחרים ולא הגיע לו:

בנימין דומה כזאת יטרף. רק שתחת שהזאב יטרף בערב ויניח המותר לבקר, הוא בבקר יאכל עד [הוא הטרף] ולערב יחלק שלל, הוא הנשאר אחרי המלחמה, ורמז על שהיו גבורים מנצחים אויביהם, וגם על מלכות שאול כמ"ש המפרש:

א ויטרף אינו דבק עם זאב, שכל זאב טורף אלא טורף שב על בנימין, ורוצה לפרש בנימין זאב הוא מפני שטורף כמוהו. ומהרש"ל פירש דמקרא משמע שבנימין יטרוף את הזאב ואין שייך באדם לשון טרף, לכן פירש זאב הוא וכו':