המילה "שִׁיר" בתורה

המילה "שיר" בתורה מציינת שירה ופעולת השירה, והיא מופיעה לראשונה בדברי לבן ליעקב (בראשית לא, כז) ובסך הכול 13 פעמים בתורה.

המשמעות הפשוטה

שיר הוא דברים שאומרים בקול, בנעימה ובשמחה, לפעמים בליווי כלי נגינה. בתורה יש למילה שתי צורות עיקריות: שם עצם, "השירה", ופועל, "ישיר" או "אשירה". הפעם הראשונה היא דווקא בדברי לבן, שמתלונן שיעקב ברח ממנו בלי שנתן לו לשלחו כראוי: «לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא־הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר» (בראשית לא, כז).

שירת הים

ההופעה המפורסמת ביותר היא אחרי קריעת ים סוף: «אָז יָשִׁיר־מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה׳ וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה׳ כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם» (שמות טו, א). בפסוק אחד מופיעים גם הפועל וגם שם העצם, וגם הצורה "אשירה" בגוף ראשון. אחר כך מרים עונה להם: «וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה׳ כִּי־גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם» (שמות טו, כא).

שירת הבאר

במסעות במדבר שרים ישראל שוב, הפעם על הבאר: «אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ־לָהּ» (במדבר כא, יז). גם כאן נפתחת השירה במילים "אז ישיר", כמו בשירת הים.

שירת האזינו

בסוף ספר דברים מצווה הקב"ה לכתוב שירה וללמד אותה לישראל, כדי שתהיה עדות: «וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת־הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה־לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל» (דברים לא, יט). משה כותב אותה ומדבר את דבריה באוזני כל העם.

צורות ומילים מאותה משפחה

בתורה מופיעות הצורות "השירה", "ובשרים", "ישיר", "אשירה" ו"שירו". קרובות אליה בתוכן המילים "תף", "כנור" ו"שמחה".

מבט מן הפסוקים

מן הפסוקים עולה שהשירה בתורה באה ברגעים של ישועה, כמו בים ובבאר, וגם כדרך לזכור. שיר נשאר בפה ובלב, ולכן הוא נבחר להיות עדות שלא תשכח מפי הדורות הבאים.

מאת מערכת האתר.