דברים לא, ל

וּמַלִיל מֹשֶׁה קֳדָם כָּל קְהָלָא דְיִשְׂרָאֵל יָת פִּתְגָמֵי תּוּשְׁבַּחְתָּא הָדָא עַד דִשְׁלִימוּ

וּמַלֵיל משֶׁה בְּמִשְׁמַע כָּל קְהָלָא דְיִשְרָאֵל יַת כָּל פִּתְגָמֵי שִׁבְחָא הָדָא עַד דִי שְׁלִימוּ

את דברי השירה הזאת עד תומם. עד פרשת כי ידין וכי אשא אע"פ שאינם מכלל דברי ההעדה:

את דברי השירה הזאת עד תמם. היא שירת האזינו הסמוכה מיד. ומה שקראה שירה לפי שישראל אומרין אותה תמיד בשירה וזמרה, ועוד שהיא כתובה בדרך שירה. ודרשו רז"ל בספרי, גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר, ויש בה לעוה"ז ויש בה לעוה"ב.

ובמדרש תנחומא, מפני מה כל שירה האמורה לשעבר הוא בלשון נקבה ושירה האמורה לעתיד בלשון זכר, לומר לך מה נקבה מתעברת וחוזרת ומתעברת כן בגאולה לשעבר נגאלין וחוזרין וגולין, אבל לעתיד משיהיו נגאלין שוב אינן גולין לעולם, ולפיכך אמורה בלשון זכר, שנאמר (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל, וכתיב (תהילים צ״ח:א׳) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

את דברי השירה הזאת פר׳ האזינו לפי שמזכיר בה שספק צרכיהם במדבר ובא״י ואיך חטאו וגלו ועתידין להגאל. שלימא סדרא דפרשת וילך

באזני כל קהל ישראל. שיכנסו הדברים באזניהם ושמעו הכל את דברי השירה וע״ע להלן ל״ב מ״ד מש״כ שם:

וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם: