אור החיים על בראשית פרק לב

ויפגעו בו מלאכי וגו׳. צריך לדעת כונת אמרו ויפגעו בו. גם אמרו ויאמר יעקב וגו׳ מה חדוש מודיע הכתוב שאמר יעקב כן. גם יעקב מה חדש בדבריו. גם אין ידוע כונת אמרו מחנים. ורבותינו זכרונם לברכה (בראשית רבה עד:יז) דרשו, יעין שם דבריהם שהוא דרש.

ופשט הכתוב הוא, להיות כי שלח ה׳ מלאכים בדמות אנשים להדמות לפני עשו כאשר הוכיח סוף המעשה, לזה הקדים להודיע המעשה שממנו הרגיש יעקב היותם מלאכים, ואמר שלא בא המחנה כדרך האנשים שקודם יהיו נראים הלוך וקרב עד שיגיעו אצל הבאים אצלו, אלא תכף ומיד צמחו לפניו, והוא אמרו ויפגעו בו פרוש ראיה ראשונה היתה הפגיעה בו אצלו, ״ויאמר יעקב כאשר ראם״ בדרך זה, ״מחנה אלהים״, אין אלה אנשים אלא מלאכים, ״ויקרא שם המקום מחנים״ פרוש שתי מחנות, אחד של אנשיו שהיו עמו לערך מלחמה והשני של מלאכים בדמות אנשים כי באו לעזרת ה׳ לידידו יעקב בחיר ה׳.

חסלת פרשת ויצא

וישלח. צריך לדקדק אמרו לפניו ללא צרך. גם למה הצרך לומר תבת אחיו כי ידוע הוא שעשו הוא אחיו. גם למה הצרך להזכיר ארצה שעיר שדה וגו׳, כי השליחות לא ישתנה אם יהיה שם או במקום אחר. ועוד דקדק לומר ארצה ולא אמר לארץ, והגם שאמרו ז״ל (יבמות יג:) כל מקום שצריך למ״ד וכו׳, אף על פי כן הלא דבר הוא שגורם שנוי.

אכן כונת הכתוב היא לתת טעם לאמרו וישלח מלאכים, למה ישתמש במשרתי עליון ללא צרך, כי יכול עשות הדבר על ידי משרתי אדם גם בני איש? לזה אמר לפניו, פרוש, לצד היותם לפניו דן כי הורשה להשתמש בהם לאשר יצטרך להם בדבר שאין יכול עשות על ידי בני אדם. ואמר כי הצרך להם לצד שהשליחות הוא אל עשו, והוא אדם גדול כידוע לפי דבריהם זכרונם לברכה (בראשית רבה עה), ושליחות אחרים אפשר שלא יחשיב אותם להשיבם. או אפשר שיקדים להכותם מבלי השב ויבא על יעקב כאשר ידאה הנשר, מה שאין כן המלאכים. גם באמצעות שליחותם יפחד ורחב לבבו בראותו צבא השמים, וכאמרם זכרונם לברכה (שם): ״מהם לבושי אש ורוכבי סוסים״ וכו׳ עד כאן, שבזה ירא לבל עשות רע.

ואמרו אל אחיו, פרוש: טעם השתדלותו בשליחות זה בדרך שלום ורבנות, לצד היותו אחיו, והיה חש שלא יכנס עמו במלחמה שמא יעמדו לו זכות אבותיו.

או ירצה על זה הדרך: אל עשו שהוא שונא, אל אחיו שאינו שונא. פרוש, שיעשו השליחות לערך אשר ימצאוהו: אם ימצאוהו שהוא שונא תהיה השליחות באפן אחד, ואם יראו כי הוא אחיו תהיה השליחות באפן אחר. ודבר זה לא יוכלו הבין זולת המלאכים, כי האנשים יכול להטעותם.

או ירצה שנתכון להקדים לשלח הוא שלוחיו קדם שידע עשו מהזולת כי בא יעקב, על דרך אמרם זכרונם לברכה (סוטה מא:) ״קדמהו לרשע״ וכו׳. אשר על כן בחר לשלח המלאכים שלא יצטרכו להליכה, ובמקום שהם שמה יעשו שליחותם, כי כל העולם כארבע אמותם. והוא אמרו וישלח מלאכים, הטעם לפניו אל עשו וגו׳, פרוש: הם עודם עומדים לפניו והם עושים שליחותם אל עשו אחיו, הגם שהוא במקום רחוק. והוא אמרו ארצה שעיר, ולזה לא אמר ״לארץ״, כי לא יצטרכו ללכת אלא יחזרו פניהם וידברו עם עשו, ובמעמדם יעמדו ויחזרו לו התשובה, והבן. ואמרו שדה אדום פרוש: קדם שיצא ממקומו עשו יגיעוהו בשליחות, כי מקום מושבו יקרא שדה אדום:

ובדרך רמז יכון הכתוב לרמז שלשה זמנים שישתנו בהם בני עשו: האחד יהיו יעקב ועשו במדת האחוה, והוא אמרו עשו אחיו, וזה היה עד עת החרבן. והגם שהיה זמן שהיה אדום תחת יד ישראל, זה היה זמן מועט. והשני מזמן שנחרב הבית עד עת קץ, שעשו במעלה גדולה ואין מעלת ישראל נכרת לפניו, והוא שרמז באמרו ארצה שעיר בפת״ח תחת האל״ף להראות מדרגה עליונה. והשלישי בימים המקוים לנו שתהיה אדום ירשה, והוא אמרו שדה אדום כשדה תחרש.

ויצו אותם לאמר. צריך לדעת למה הצרך לומר לאמר אחר שאמר ״כה תאמרון לעשו״. ואולי שיכון לומר שיאמרו אליו שהוא צוה לומר אליו בסדר הזה, שזולת זה יחשוב כי השלוחים הם האומרים בנסח זה לחשבם כי הוא הבכור בבכורתו ומן המוסר לדבר כן, ולא יצאו הדברים מפי יעקב, לזה צוה אליהם שיאמרו כי הוא אמר כדברים האלה, וקראו אדון עליו שבזה יסיר קנאה ושנאה. ובזה נחה דעתי למה יזכיר יעקב עשו בשם אדון שלא בפניו, יגדיל עליו חלק הרע חס ושלום, ולפי מה שכתבתי הם דברים הנאמרים לעשו החניף לרשע כדי שלא יכנס עמו במלחמה.

עם לבן גרתי וגו׳. צריך לדעת מה מודיע בזה, גם מה מודיע בכל מאמר השליחות. ואולי כי מדרך שני אחים אשר נאמנים הם באהבתם, להודיע האח לאחיו את כל אשר יעבר עליו מהטובות גם מהרעות, כי זה יגיד קרבת הלבבות. ולזה ספר יעקב כל מוצאותיו טובות ורעות, למצא חן בעיניו כשידע כי מאמין בו ונאמן אחותו.

עוד נתחכם בשליחות זה להודיעו כי אין ראוי להרחיקו, וצא ולמד עם לבן גרתי – וידוע היה לבן בהפלגת הרשע והרמאות, ואין אדם דר עם נחש, ואף על פי כן גר עמו יעקב, וזה לך האות הפלגת מעשיו הנכונים, וראוי ונכון לקרבו ולאהבו ולחבבו. ולא תאמר שזה היה בזמן מועט אלא ואחר עד עתה, ולא תאמר שהיה פחות, עבד לו שלא היה שוה נהום כרסיה, לזה אמר ויהי לי שור וגו׳, ואף על פי כן הנני מזמין עצמי לעבד לך וקניני קניניך, ודברים אלו יתיכו לב אבן.

וישובו המלאכים. פירוש: השיבוהו תשובה ואמרו לו באנו אל אחיך, פרוש, הוא מראה פנים היות אחיך, וכפי האמת הוא עשו הרשום בשנאה, וגם הולך לקראתך וגו׳, פירוש, הולך לקראתך בדרך אחוה וארבע מאות איש עמו למחשבה רעה.

עוד ירצה באנו אל אחיך בהוראת פנים צהובות, והראינו לו גם כן פנים של זעם לצד היותו כפי האמת עשו בלא אחוה, והוא על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פרק ע״ה) שהראהו מחנות רוכבי אש וכו׳ להפחידו אם לא יתנהג במדת האחוה. וטעם שלא החליטו השליחות באפן אחד, לצד שהיה מראה בפניו אחוה ולבבו לא כן ידמה, לזה עשו שני אפני שליחות אם לטוב אם וכו׳:

ויירא יעקב ויאמר וגו׳. פירוש: נכנס בגדר להרוג או ליהרג, לזה כנגד ליהרג ירא מאד, וכנגד להרוג ויצר לו, ולזה לא אמר הכתוב מאד אחר ״ויצר״.

עוד ירצה כי לצד שהודיעוהו כי עשו מערים להראות אחוה והוא שונא, ירא יעקב שלא להכין עצמו למלחמה, שמא עשו יהרגהו ואין בידו של יעקב כלי קרב, ולהכין עצמו בכלי קרב ויצר לו כי אפשר שלא יעשה עשו רעה וכשיראהו מוכן בכלי קרב יאמר עשו, הלא יעקב הוא דורש רעה ובזה יחדש שנאתו. ולזה נתחכם ויחץ וגו׳ פרוש חצה העם: חצי הראשון מראים פני אהבה וחבה כאח לאחיו, וחצי מחנהו מוכן ומזין:

ויאמר אם יבא וגו׳. פרוש: אם יבא עשו במלחמה והכה מחנה הראשון, יהיה מחנה שני שהכין למלחמה לפליטה. כשיתחיל הוא ויראה כי הוא שונא, יהיה ודאי מחנה הפליט שהכין בכלי זין ויפלט עצמו, ואולי שגם מחנה הראשון ימלט לבל יכלהו. והכל עשה יעקב בהתבוננות לבל יצטרך לנס וה׳ יגמר בעדו.

קטנתי וגו׳. אמרו מכל החסדים ואחר כך מכל האמת, ומן הראוי היה לו להקדים האמת ואחר כך החסד שהוא לפנים משורת הדין, נתכון לומר שחסד אל אין כח באדם לשלם לאל עליון, ואליו יקרא אמת כי אין לו תשלום מאדם, כאמרו (איוב לה:ז) ״אם צדקת מה תתן לו״, וכפי זה יקרא חסד של אמת על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה צו:ה) חסד העשוי עם המתים קרוי של אמת.

עוד יכון לומר שני פרטי הטבה: האחד החסד שנתחסד עמו ה׳ ברוב טוב, והשני שהעמידו בידו ולא נתנו ללבן לגזלו ולחמסו ושמר לו האמת, פרוש שהעמיד בידו את החסד. ויש לך לדעת כי לפעמים יתחסד ה׳ עם אדם ויהיה נגזל מהזולת להיות בחירי, וה׳ ישוב ירחמהו תמורת הנחסר, והנה מציאות זה הוא חצי נחמה לנגזל ולא נחמה שלמה, כי תמיד חושב בחסרונו אשר גזלו הגזלן לשתי סבות: האחת שיחשוב כי אם לא היה גוזלו היה לו לתוספת הגזול והנוסף, והשני על כל פנים יכאב לבו על הגזלן אשר עשה והצליח. מה שאין כן אם יעשה ה׳ השלמת הגזלה מהגזלן עצמו שיוציא בלעו מפיו, נחמה זו נחמה. והוא מה שעשה ליעקב שהיה משלם לו מנכסי גזלן עצמו הוא לבן, דכתיב (בראשית לא:ט) ״ויצל ה׳ את מקנה אביכם ויתן לי״, שהיה מוציא בלעו של לבן מפיו ומחזיר ממונו של יעקב, והוא אמרו ומכל האמת, ונכון.

הצילני נא. אמרו ״נא״ לשון בקשה גם לשון עתה, פרוש, לבל יפרץ בו עשו, ויאמר ה׳ כי הוא ישיב כל אשר לו למשנה, לזה התפלל לפני ה׳ שיצילהו ויעמיד בידו את אשר הגיעו עתה, ולא תעשנה ידיו של עשו תושיה, הגם שישיב ה׳ שבותו אחרי כן.

מיד אחי וגו׳. רש״י זכרונו לברכה פרש ״אחי״ שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, ולדבריו זכרונו לברכה לא היה לו לומר אלא ״מיד אחי עשו״ ומובן הדבר מיתור אמרו ״עשו״ כי אין לו אח זולתו.

אכן נתכון להתפלל, להיות שהיו לעשו שתי בחינות התקף: האחת לצד זכות יצחק, והשניה לצד גודל תקפו ומעלתו, וצריך חוזק גדול להנצל ממנו. לזה התפלל שלא תעמוד לו זכות אבות. והוא אמרו הצילני נא מיד אחי, הגם שאח עשו ליעקב ואף על פי כן אני מתפלל, וכנגד בחינת גודל תקפו אמר מיד עשו, וידוע הוא בנשא ורם.

עוד יכון לומר על זה הדרך: הצילני נא מיד אחי – אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, מיד עשו – אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הצרך לתפלה להצילו מידו.

עוד יכון להזכיר רשעותו של עשו: הא׳ – מיד אחי – והוא מבקש להרג את אחיו, האם יש רשע כזה, ויש בדין להשפילו לפני יעקב. ועוד – מיד עשו – שמפרסם ברשע לבד מעון זה, ולא ימוט צדיק לפני רשע.

עזים מאתים וגו׳. שמעתי ממורי זקני זכר צדיק וקדוש לברכה, שנתכון יעקב בחשבון ששלח מבעלי חיים כחשבון שעיר שעולה בו תק״ף, ולזה שלח בחשבון עזים ורחלים ת״מ וגמלים שלשים עם בניהם הם ששים, הרי ת״ק, פרות ופרים חמשים, אתונות ועירים שלשים הרי תק״ף, לשבר תקפו.

ויצו את וגו׳ לאמר. אמרו לאמר ללא צרך, פירוש, הגם שלא ישאל בנוסח זה, אלא שיאמר השאלה בלשון שיהיה מובן ממנו ששואל כן.

או יאמר שיתחיבו להשיב הגם שלא תהיה השאלה מפה אל פה אליהם, אלא שישאל הוא לזולת והזולת ישאל אותם, והוא אמרו ״ושאלך״ הוא, או שיאמר לשאול אותך. או על זה הדרך, ״ושאלך״ ותהיה השאלה לזולת לאמר לך.

ואמרת לעבדך וגו׳. פירוש: כנגד אמרו ״למי אתה״ – תשובה של ״עבדך יעקב״, כנגד ״ואנה תלך״ – להוליך מנחה, והוא אמרו ״מנחה שלוחה״, וכנגד ״ולמי״ – ״לאדני לעשו״.

ואמרתם וגו׳. פרוש: טעם שהנה הוא אחרינו ולא קודם ולא עמנו, ״כי אמר אכפרה״ וגו׳ קודם, ואחר כך אראה פניו.

לא אשלחך וגו׳. זה הוא שאמר ״כי שרית וגו׳ ותוכל״, כי משל בו ולא היה המלאך יכול להלוך זולת רצונו. ואמרו כי אם ברכתני פרוש שלא יוזק מתקיעת ירכו. או לצד שהכיר בו היותו מלאך השתדל שיברכהו.

הגידה נא שמך. להיות שיעקב יודע הוא שאין שם קבוע למלאך, ושאל למלאך שמו, ופרש כי שואלו על שמו אז באותה שעה, והוא אמרו הגידה נא שמך פירוש: עתה מה שמך.

למה זה תשאל וגו׳. פרוש, בשלמא מה ששאל המלאך שמו של יעקב הוא לטעם מה שאמר לו ״לא יעקב וגו׳ כי אם ישראל״, מה שאין כן שאלה זו של יעקב למה, אם לומר לו דבר יאמר אליו ובלא סבת שאלת ענין זה. או ירצה למה פרוש, לאיזה ענין אתה שואל דבר זה שאודיעך שמי שאני נקרא בו עתה, כיון שאין זה שם קבוע ובעת אחר יצטרך לשאול לשמי.

פנים אל פנים וגו׳. טעם התמיהה – לא שראה מלאך, והלא נגלה אליו קדם האלהים, אלא שלחם עם המלאך, והוא אמרו ״פנים אל פנים״ לשון מלחמה, על דרך אמרו (מלכים ב יד:ח) ״נתראה פנים״.

כאשר עבר את פנואל. אולי כי לא יקרא שם המקום פניאל אלא יעקב לבד, אבל כל חוץ ממנו ואפלו דבר תורה תקראהו פנואל, וכן נקרא בשופטים (ח:ח).

על כן לא יאכלו וגו׳. פרוש: לצד שנזדעזע הגיד ממקור הקדשה ושלט בו הקלפה, בחינה זו בכל מקום שהיא נטמאה, ואסרה הבורא כי הוא היודע. ותמצא סוד בזה כי גיד זה אין בו טעם, והוא סימן לבחינת הקלפה, כי אין בה טעם כיון שנעקרה קדשה ממנו. ויש בזה פשטים לומר, אלא שהעקר כמו שכתבתי.