בראשית לב, לא

וּקְרָא יַעֲקֹב שְׁמָא דְאַתְרָא פְּנִיאֵל אֲרֵי חֲזֵיתִי מַלְאָכַיָּא דַּיְיָ אַפִּין בְּאַפִּין וְאִשְׁתְּזָבַת נַפְשִׁי

וּקְרָא יַעֲקב שְׁמָא דְאַתְרָא פְּנִיאֵל אֲרוּם אָמַר חֲמִיתִי מַלְאָכַיָיא דַיְיָ אַפִּין כָּל קְבֵיל אַפִּין וְאִישְׁתְּזִיבַת נַפְשִׁי

כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. נלחמתי עם מלאך כמו (מ"ב י"ד) לכה נתראה פנים דאמציה שהוא לשון מלחמה כי על הראייה לא היה תוהה כי דרכו של יעקב לראות מלאכים תדיר אבל להלחם לא נמצא רק בו:

פנים אל פנים וגו׳. טעם התמיהה – לא שראה מלאך, והלא נגלה אליו קדם האלהים, אלא שלחם עם המלאך, והוא אמרו ״פנים אל פנים״ לשון מלחמה, על דרך אמרו (מלכים ב יד:ח) ״נתראה פנים״.

ויקרא יעקב שם המקום פניאל כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. הוא הדבר אשר דברתי שרצה סמאל לסמא עיני שכלו באבק לשה״ר עד שיכחיש מציאתו יתברך ולא יראה פני ה', וכאשר תנצל נפשי ע״י עלות השחר אז ראיתי אלהים פנים אל פנים, להשיג מציאותו יתברך ע״י זריחת השמש בעלות השחר, הפך מדעת סמאל המסמא והמטמא והמדמע קודש בחול, וז״ש ויזרח לו השמש והיינו לרפאותו, ואח״כ אמר והוא צולע על יריכו קשיין אהדדי, אלא שר״ל שעל ידי זריחת השמש באה לו הרפואה על המכה אשר רצה סמאל להכותו, והוא לעור עיני שכלו להביאו לידי הכחשת אלוה, לכך נאמר לו לצורכו כי זרחה עליו השמש צדקה ומרפא בכנפיה ובסבת זריחתה מלך ביופיו תחזינה עיניו, אבל מ״מ אהני מעשיו של סמאל לעשותו צולע על יריכו ולסגור בעדו שערי בינה, לבלתי היות לו מבוא לבא בסוד ה' ליראיו, כ״ז היות עינו על ממונו והיותו להוט אחר בולמוס קניני העולם הזה.

ותנצל נפשי. לזה בא הרמז בשם פניאל ביו״ד מדבר בעדו כמו שפנים שלי נתגברו בכח אלהי על המלאך:

ויקרא יעקב שם המקום פניאל. כי ראה שאם לא היה יודע את האלהים רק מפאת החקירה לא היה ניצול ממלחמה הקשה הזאת. רק ע"י שראיתי אלהים פנים אל פנים בנבואה, והשיג את האלהות בידיעה נבואיית, עי"כ ותנצל נפשי, ולא נלכדתי ברשת השטן המסית והמדיח, ובמשל הכללי לולא שקבלו ישראל את התורה במעמד הנבחר כמ"ש פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר, לא יכלו לעמוד בדורו של שמד: