בראשית לב, יב

מיד אחי מיד עשו. מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע:

שֵׁזַבְנִי כְעַן מִידָא דְאָחִי מִידָא דְעֵשָׁו אֲרֵי דַחֵל אֲנָא מִנֵּהּ דִּילְמָא יֵיתֵי וְיִמְחִנַּנִי אִמָּא עַל בְּנַיָּא

שֵׁיזְבַנִי כְדוֹן מִן יַד אֲחִי רַבָּא מִן יַד עֵשָו אֲרוּם מִסְתְּפֵי אֲנָא מִנֵיהּ דְהוּא עָסַק בְּאִיקְרָא דְאָבוּי דִילְמָא יֵיתֵי וְיִמְחִינַנִי אִימָא עַל בְּנַיָא

והכני אם על בנים פירשו בו (הראב"ע) והכני והכה אם על בנים וכן רבים:

והכני. משרת עצמו ואחר עמו כמו ושני שרי גדודים וכן הוא והכני והכה אם על בנים:

פן יבא והכני - לפי שקטנתי מכל החסדים כאשר פירשתי.

והכני אם על בנים. יכה אותי בזה שיהרוג אם על בנים גם שאוכל אני להמלט מידו:

כי ירא אנכי אותו. שאלה מטרוניתא היאך ירא מעשו אחר שהבטיחו הקב"ה. ענה ת"ח אחד תשובה בצדה שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה כלו' כשהבטיחני הקב"ה לא הייתי כי אם בעצמי ועתה הייתי לשני מחנות ולכן אף אם איני ירא ממנו שהבטיחני הקב"ה אמנם ירא אנכי פן יבא והכני אם על בנים כי על האם ועל הבנים לא הבטיחני וכו':

הצילני נא מיד ר"ת המן רמז להמן שיצא להכות אם על בנים כדכתיב טף ונשים:

והכני ב' במסורה. הכא ואידך אם יוכל להלחם אתי והכני. גבי גלית לומר מה יעקב נתיירא אף דוד נתיירא מה יעקב נרדף אף דוד נרדף וכשם שיעקב ניצל מעשו אף דוד ניצל מגלית וזכות יעקב עמד לדוד וכשם שגבי דוד היה מלחמה אף יעקב הכין עצמו למלחמה שהתקין עצמו לג' דברים:

אם על בנים ב' במסורה הכא ואידך אם על בנים רוטשה. בסנחריב מלך אשור שאמר להשחית את ישראל כמו עשו שבא להלחם עם יעקב וכן לא תקח האם על הבנים רמז לגליות:

הצילני נא מיד אחי מיד עשו. שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע.

ויתכן לפרש כי התפלל לשעה ולדורות, מיד אחי לשעה, מיד עשו לדורות. והוא שכתוב (בראשית כ״ז:כ״ב) והידים ידי עשו, ועליו התפלל דוד ע"ה (תהילים י׳:ט״ו) שבור זרוע רשע.

כי ירא אנכי אותו. מפני שאין לו רחמנות. וכן אמר הנביא ע"ה (עמוס א׳:י״א) על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו. פן יבא והכני והכה אח"כ אם על בנים.

וע"ד המדרש פן יבא והכני אם על בנים, והלא צוית בתורה (ויקרא כ״ב:כ״ח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ובעופות כתיב (דברים כו) לא תקח האם על בנים, והוא עתיד לקיים (הושע י׳:י״ד) אם על בנים רוטשה.

מיד אחי מיד עשו אם לא אמר רק מיד אחי היה משמע קרובי ואיני אח, לכך אמר מיד עשו, ואם לא אמר אלא מיד עשו משמע עשו דעלמא לכך אמר מיד אחי ומיד עשו.

פן יבוא והכני ואיך תתקיים הבטחת ושמתי את זרעך. ד״א לא היה ירא שמא יהרג שהרי הבטיח הקב״ה ושמרתיך בכל אשר תלך. אלא ירא פן יהרוג עשו את נשיו ואת בניו והיינו דכתיב אם על בנים, האם עם בנים דוגמת על עולת התמיד. על פרשה ישרוף.

כי ירא אנכי אותו. שיכה אם על בנים אחת או שתים או שלש מהם אבל הכל היה יודע שלא יהרג שכבר הבטיחו הק' ולכך היה מזכיר ההבטחה תדיר ורבות' אמרו שמן הכל ירא שמא יגרום החטא והוא עיקר כי ודאי ידוע שאין הק' מבטיח טובה אלא על מנת שלא ירשיע ולא רעה אלא על מנת שיעמוד במרדו אבל תשובה מעברת רוע הגזירה:

הצילני נא. אמרו ״נא״ לשון בקשה גם לשון עתה, פרוש, לבל יפרץ בו עשו, ויאמר ה׳ כי הוא ישיב כל אשר לו למשנה, לזה התפלל לפני ה׳ שיצילהו ויעמיד בידו את אשר הגיעו עתה, ולא תעשנה ידיו של עשו תושיה, הגם שישיב ה׳ שבותו אחרי כן.

מיד אחי וגו׳. רש״י זכרונו לברכה פרש ״אחי״ שאינו נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע, ולדבריו זכרונו לברכה לא היה לו לומר אלא ״מיד אחי עשו״ ומובן הדבר מיתור אמרו ״עשו״ כי אין לו אח זולתו.

אכן נתכון להתפלל, להיות שהיו לעשו שתי בחינות התקף: האחת לצד זכות יצחק, והשניה לצד גודל תקפו ומעלתו, וצריך חוזק גדול להנצל ממנו. לזה התפלל שלא תעמוד לו זכות אבות. והוא אמרו הצילני נא מיד אחי, הגם שאח עשו ליעקב ואף על פי כן אני מתפלל, וכנגד בחינת גודל תקפו אמר מיד עשו, וידוע הוא בנשא ורם.

עוד יכון לומר על זה הדרך: הצילני נא מיד אחי – אם יתחכם עליו להרע ברמאות אחוה, שהוא דרך שאין יעקב יכול להנצל ממנו, מיד עשו – אם יפרסם רשעו להרע, גם לזה הצרך לתפלה להצילו מידו.

עוד יכון להזכיר רשעותו של עשו: הא׳ – מיד אחי – והוא מבקש להרג את אחיו, האם יש רשע כזה, ויש בדין להשפילו לפני יעקב. ועוד – מיד עשו – שמפרסם ברשע לבד מעון זה, ולא ימוט צדיק לפני רשע.

אם על בנים. אם נפרש שחשש שיכה האם והבנים יחד וכמשמעות החיצוני מסוף התפלה ואתה אמרת וגו׳ ושמתי את זרעך וגו׳ קשה דלפ״ז כוון יעקב לדבר ה׳ אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות וגו׳ וא״כ למאי שינה לשון הברכה ואמר כחול הים. ותו מה זו הוכחה שלא יהרוג חלק מהבנים ותתקיים הברכה בהנשאר אלא ודאי לא ירא בשביל הבנים כלל שהמה כמוהו ממש. וע״ע להלן כ״ג ורק חשש על נשיו שהנה יגינו על הבנים שלא תגיעם איזה הכאה כדרך האם וחשש שלא יהרגו אם על בנים בשעה שהאמות יגינו על בניהם ובשביל שאשתו כגופו אמר והכני. ומה גם שמוזהר שלא יקח נשים אחרות אפי׳ אחרי מותן שהרי לבן אמר או לבניהן אשר ילדו א״כ חשש שלא יגרע ירושתן ע״י בני אשה אחרת וע״ז כרת ברית עמו שלא ישא נשים על בנותיו. דמשמעו אפי׳ אחר מיתה. והראי׳ שהרי באזהרת ואשה אל אחותה לא תקח וגו׳ הוצרך הכתוב לפרש בחייה הא בל״ז משמע גם לאחר מיתה:

הצילני. ע"כ אבקש שתצילני מיד עשו, יען ירא אנכי אותו שיכני אם על בנים, הגם שאתה אמרת היטב איטיב עמך, וא"כ יראה זו שאני ירא מפניו שיכה את זרעי מורה שאיני מאמין במה שיעדת לי, א] שתיטיב עמי, ואיך ימצאני רעה מעשו הפך דברך שאך טוב וחסד ירדפני. ב] שתרבה את זרעי, ואיך יכה אם על בנים הפך דברך, ומזה אני רואה שאני מקטני אמנה ואיני ראוי לנס, וע"כ אבקש הצילני נא:

ס הכי נמי מדקדק מדכתיב תרי זימני מיד, שאין שייך לומר תואר הלשון כשמדבר עם הקב"ה, (מהרש"ל):