בראשית לב, ז

באנו אל אחיך אל עשו. שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו:

וְתָבוּ אִזְגַּדַּיָּא לְוַת יַעֲקֹב לְמֵימָר אֲתֵינָא לְוַת אָחוּךְ לְוַת עֵשָׂו וְאַף אָתֵי לְקַדָּמוּתָךְ וְאַרְבַּע מְאָה גַּבְרָא עִמֵּהּ

וְתָבוּ אִזְגַדַיָא לְוַת יַעֲקב לְמֵימַר אָתֵינָא לְוַת אָחוּךְ לְעֵשָו וְאוּף אָתֵי לִקְדָמוּתָךְ וְאַרְבַּע מְאָה גוּבְרִין פּוּלְמַרְכִין עִמֵיהּ

וְאַרְבַּע מֵאָה גוּבְרִין פּוּלְמַרְכִין עִמֵיהּ:

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר השלוחים האלה עשו שליחותם אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך וטעם וגם הולך לקראתך לאמר כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך ומהר תפגשו זה בזה:

וגם הולך לקראתך. שהוגד לו שאתה בא:

באנו אל אחיך אל עשו - ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן: גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.

וגם הולך לקראתך. לא בלבד ראינו שלא היתה בעיניו כל בשורה מוצאת כאשר הגדנו את עשרך אבל גם הולך לקראתך עם ד' מאות איש ואין זה אלא להלחם כענין ויצא אדום לקראתו בעם כבד:

וגם הולך לקראתך. יתכן לפרש וגם לרבות שרו של עשו שגם הוא הולך לקראתו להלחם בו, והוא ענין הפרשה שכתוב ויאבק איש עמו. וגם זה יחזק מה שכתבתי למעלה בענין המלאכים כי בני אדם מאין היו יודעים ענין המלאך שבא להאבק עמו, וזהו כפל הלשון של ויירא ויצר, כי היראה מפני עשו והצרה מפני שרו של עשו.

וארבע מאות איש עמו. מוכנים למלחמה, ולא אמר אתו כי הוא לשון נאמר על הצדיק. וכן ביוסף (בראשית ל״ט:כ״ג) באשר ה' אתו. והזכיר לשון עמו כלשון הכתוב (דברי הימים ב ל״ב:ח׳) עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלהינו לעזרנו.

וגם הלך לקראתך להקביל פניך מרוב שמחה.

וארבע מאות איש עמו לחלוק לך כבוד.

וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. הולך כמו בא כלו' הנהו בא לקראתך כמו (לעיל כ"י) מי האיש הלזה ההולך בשדה לקראתינו שהוא כמו בא ולא ידענו מה בדעתו אם טוב אם רע כי לא השיבנו כלום אלא אמר אני אלך אליו ואדבר עמו פה אל פה וכיון שאדבר עמו מה אומר לכם:

וישובו המלאכים. פירוש: השיבוהו תשובה ואמרו לו באנו אל אחיך, פרוש, הוא מראה פנים היות אחיך, וכפי האמת הוא עשו הרשום בשנאה, וגם הולך לקראתך וגו׳, פירוש, הולך לקראתך בדרך אחוה וארבע מאות איש עמו למחשבה רעה.

עוד ירצה באנו אל אחיך בהוראת פנים צהובות, והראינו לו גם כן פנים של זעם לצד היותו כפי האמת עשו בלא אחוה, והוא על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה פרק ע״ה) שהראהו מחנות רוכבי אש וכו׳ להפחידו אם לא יתנהג במדת האחוה. וטעם שלא החליטו השליחות באפן אחד, לצד שהיה מראה בפניו אחוה ולבבו לא כן ידמה, לזה עשו שני אפני שליחות אם לטוב אם וכו׳:

באנו אל אחיך אל עשו. אמרו לו השלוחים אתה אמרת אליו כה אמר עבדך יעקב כמודה לו על הברכות לומר אתה אביר הגביר ואני עבדך, אבל עשו לא קבל זה ואמר אינו עבד כי אם אחי הוא, זהו שאמרו באנו אל אחיך, וזה לפי דבריו של עשו שאמר אחי הוא ולא עבדי, כי בזה גילה לנו שאין לבו שלם עמך ולא זו שאינו שלם אתך אלא גם הוא הולך לקראתך, ואין זה כי אם להלחם עמך וראיה על זה כי ת' איש עמו ואין זה כי אם למלחמה ד״א באנו אל אחיך כמראה עניני אחוה ואהבה, אמנם גם את זה לעומת זה אנו רואין בהפך זה, כי הוא יוצא לקראתך על כן אנו נבוכים בדבר, ומטעם זה אמר יעקב הצילני נא מיד אחי מיד עשו שהוא מראה את עצמו כאח, ובאמת הוא עשו ברשעו וצייד הרמאי, וה' לי בעוזרי (תהלים קיח ז) ממראים את עצמם כעוזרים ואוהבים, והשנאה כבושה בלבם.

באנו אל אחיך. ולא אמרו אדוניך כמו שאמר יעקב להם לאדני לעשו. משום שאין ד״א לעבד לומר לאדונו לשון אדוניך כדאיתא במס׳ ר״ה דל״א ב׳ לענין תלמיד ורב. לאו אורח ארעא למימרא לרבי׳ רבך:

וגם הולך לקראתך. כאשר חשבת לבחינה אם אינו מפויס מסתמא ילך למלחמה. באמת הוא יוצא למלחמה. והיינו לשון וגם:

וארבע מאות וגו׳. מזה מובן על מה הוא הולך. כי באמת לא אמר עשו להם דבר כדרכי מלכים הראשונים אשר בגאותם לא דברו דבר עם מי שאינו כדאי לכבודם:

וישבו המלאכים וגו' באנו אל אחיך. ר"ל שאינו מחזיק א"ע שהוא האדון ואתה עבדו, ושהברכות לא נתקיימו בך, כי מחזיק א"ע שהוא אחיך לא אדוניך. ב] כי הולך לקראתך, ואינו רוצה שתבא אל ארצו כלל, ג] כי ארבע מאות איש עמו, וזה מורה שרוצה להלחם בך:

ו דאם לא כן עשו למה לי והלא אין לו אלא אח אחד, אלא עשו המפורסם בתכלית הרשעה, (רא"ם). ועוד יש לומר דקשה לרש"י היה לו לומר באנו אל עשו אחיך, ולא אל אחיך אל עשו, כמו דכתיב בתחילת הפרשה (פ' ד') אל עשו אחיו וק"ל. ומהרש"ל פירש אל אל למה לי, ואין להקשות למה אמר לאדוני לעשו, י"ל הוא ציוה להם לעשות תואר ללשון, אבל כשהשיבו לו תשובה מה להם לתאר הלשון לכך מדקדק וכו' עכ"ל: