אבן עזרא על במדבר פרק ל

ראשי המטות. לפי דעתי שזאת הפרשה היתה אחר מלחמת מדין ע"כ היא אחריה כמו ותדבר מרים ואהרן במשה אחר ויהיו בחצרות כאשר פירשתי והכ' אמר שבאו בני גד אל משה ואל אלעזר ואל נשיאי העדה ודברו דבריהם ואחרי כן כתוב ויצו להם משה את אלעזר הכהן ואת יהושע בן נון ואת ראשי אבות המטות הם נשיאי העדה הנזכרים ובעבור שאמר משה לבני גד ולבני ראובן והיוצא מפיכם תעשו ע"כ כתוב וידבר משה אל ראשי המטות ושם כתוב ככל היוצא מפיו יעשה:

לבני ישראל. שיאמרו כן לבני ישראל:

לה'. שהזכיר השם והנדר אם יהיה כן אתן לשם כך וכך או אתענה:

השבע. שם הפועל ובא עם שם וכמוהו רבים:

לא יחל דברו. כמו לא יחלל ואיננו לשון מחילה והנה אנחנו צריכין לקבלה כי הכ' אמר איש ואשה ולא פירש מתי יהיה איש או מתי תהיה אשה:

ואסרה אסר. או אסרה איסר. ואסרה ממשקל אחר ואיננו כמו אסר:

הניא. כמו שבר והפר כמו את תנואתי:

ביום שמעו. לא ביום אחר:

ונדריה עליה. בבית אביה ולא הניא אותה אביה בעלה יניא אותה:

ביום שמוע. הדבר מפיה:

מבטא שפתיה. השבועה:

ואם בית אישה נדרה. האלמנה בימים הקדמונים והניא אותה לא תקיים נדרה בימי אלמנותה וזה על דבר העתיד שנדרה ומת הבעל קודם הגעת הזמן. מלת סליחה מפורשת:

לענות נפש. אפי' לענות נפש שהוא הצום כאשר פירשתי:

והקים. כבר הקים ואחר כן פירש איך הקים אותם בעבור שהחריש ביום שמעו:

ונשא את עונה. כי היא ברשותו:

בין איש לאשתו. והיא בוגרת:

בין אב לבתו. אם איננה בוגרת על כן נאמר בנעוריה: