בכור שור על בראשית פרק כז

ותכהין עיניו מראות. שלא תתמה איך נתחלף לו יעקב בעשו:

לא ידעתי יום מותי. ואם אמות הרי הפסדת הכל כי יעקב אחיך קנה ממך הבכורה ויטול השררה כולה ועיקר הנכסים:

תליך. הוא אשפתו שתולה לו באוכף שלו ונותן שם החיצים:

בעבור תברכך נפשי בטרם אמות. כי במתנה שאתן לך אינו יכול לערער כלום דדין בכורה לא שייך גבי מתנה ואני אתן לך כל השררה כמו שאמר יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים דדין בכורה לא שייך אלא בירושה והכי נמי אמרו רבותינו המחלק נכסיו על פה ריבה לאחד ומיעט לאחד והשווה להם את הבכור דבריו קיימין, ומשום הכי אמר לו לברכו לפני מותו שלא יפסיד במה שמכר בכורתו ולפיכך אמר לו עשה לי סעודה שהרי נתת בכורתך בשביל אכילה אחת ואני אשיבנה לך בשביל סעודה ושם אמשילך ועוד כי דרך השרים לעשות סעודה כשמקבלין שררה וכן הוא אומר ויזבח אדוניהו שור ומריא וגו':

ורבקה אמרה. כשם שיצחק מחזיר אחר טובת עשו כך היא מחזרת לטובתו של יעקב שהייתה אוהבתו:

בעבור אשר יברכך לפני מותו. ואע"פ שלא היה צריך שהרי היה הבכורה שלו מ"מ צריך להעבירה מעשו והיה יעקב כאדם שרץ אחר אבידתו שהרי עשו מכר לו את הבכורה ונשבע לו שלא להפקיע ממנו ועכשיו היה מערים על שבועתו ורוצה לרמותו ויעקב הציל את שלו מידו:

כמתעתע. שהייתי רוצה להטעותו לפי שאינו רואה:

והבאתי עלי קללה. כשם שברכה לשון ריוח כך קללה לשון חסרון שאם יכעוס אפסיד גם הפשיטות וירידנו מנכסיו:

עלי קללתך. שאם ירידך אני אורישך כל כתובתי ואף אפצר באביך להשיב לך ועוד שאערים שאם ימושך לא ירגיש:

החמודות. שני חליפות בגדים היו לו אחד שהולך לצייד ואחד שלובש בין אנשים כן דרך הציידים:

ותלבש את יעקב. שהיה הולך לקבל שררה וגם לשמש לפני אביו בסעודתו, הלבישה לו בגדים נאים כדאמ' בגדים שבישל בהם קדירה לא ימזוג בהם כוס לרבו כי אם בבגדים נקיים, ועוד שהיו מריחים ריח צידה שפעמים באקראי היה מוליכם בשדי או מיד שהיה בא מן השדה עם הריח שבו היה לובשן ובכך לא הרגיש יצחק ביעקב כי הריח ריח השדה:

ואת עורות גדיי העיזים. מכאן יש ללמוד כמה היה משונה עשו כי מששו בעור הגדי אפי' בגב היד והצאור:

אנכי עשו בכורך. לא שיקר לאביו אלא כששאל לו מי אתה אמר לו אנכי כי כן דרך לענות והוסיף לומר לו אנכי עשו בכורך ואף הוא אמת ועשיתי כאשר דברת אלי כמה פעמים:

קום נא שבה. חילה על פניו שיאכל ויברכהו:

כי הקרה וגו'. מזומנים היו לי:

ויאמר אני. לא אמר כן אני הוא ולא עשו:

גשה נא ושקה לי בני. עדיין לבו נוקפו אמר שני סימנים יש לי בזה אחד הקול שדומה ליעקב ואחד הידים שדומים לעשו ואיני יודע על איזה אסמוך אבדוק אותו בסימן השלישי כי ריחו של עשו כריח שדה ושל יעקב אינו כריח שדה אשוק אותו אם ריחו כשדה זהו עשו ואם לאו זה יעקב כי אלך אחר רוב סימנים ולכך אמר גשה נא ושקה לי בני הריח ריח בגדים אז אמר זה עשו וברכו:

וירח את ריח בגדיו. אז נתיישב דעתו שחשב אל נכון שהוא עשו:

אשר ברכו ה'. כלו' מדהזמין כ"כ מהר צדה ודאי מסכים הוא על ברכתו וברכו:

ויתן לך האלקים. כלו' המקום יסכים על ברכה זו ועל מתנה זו ויספיק לך טל וינחילך ארץ שמינה וירבה לך דגן ותירוש:

משמני הארץ. מן העיקר כגון משמן:

יעבדוך עמים. בני קטורה:

וישתחוו לך לאומים. אילו בני לוט ובני ישמעאל שכולם היו משועבדים ליצחק:

בני אמך. שלא היו לו בנים רק מאם אחת אבל יעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו אחיו מהרבה אמהות:

אורריך ארור ומברכיך ברוך. שתרצה תשפיל שתרצה תתרומם ולכך היה עשו סבור לקבל ברכה זו הוא אומר ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה אפי' לאחר שנתרפה ביזה הבכורה שלא היה סבור להפסיד בכך כלום:

אך יצא יצא. מיד שיצא יעקב ועשו בא:

גם ברוך יהיה. שאיני יכול לחזור בי:

גם ברוך. כלו' מאחר שקבל ברכת זו להיות גביר ושר יודע אני שגם ברכה האחרת יקבל ברכת אברהם לירש את הארץ כי היא ראויה לבכור ולגביר וכן אמר ליעקב כששלחו לחרן אמר לו ויתן לך את ברכת אברהם:

הנה משמני הארץ יהיה מושבך. ארץ טובה תנחל:

ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. בחרבך שתלך במלחמותיו ובאנגריא שלו שתעבדנו בשביל הארץ שתקח ממנו כי לא עבדו מגופך אתה רק בשביל הארץ שתהיה לך ממנו תעבדינו:

והיה כאשר תריד. כמו (תהילים נ״ה:ג׳) אריד בשיחי קמליפידר"א בלע"ז שיכביד:

ופרקת עלו מעל צוארך. שתניח לו את ארצך והלכת לנפשך ולא תעבדינו עוד כמו שעושים השרים עדיין כשאדונם מכביד עולו יותר מדאי או' קח הפייא (?) שלך אומניא (?) שלך כלו' הארץ שאני מחזיק משלך ולא אעבודך עוד:

יקרבו ימי אבל אבי., אמר עשו בתחלה שמכרתי לו את בכורתי הייתי מתנחם לאמר לא אפסוד בכך כלום שאבי יתן לי הכל במתנה אבל עכשיו שקבל גם המתנה והברכה אין לי נחמה אלא שאהרגנו ואקח הכל ולא אפסיד כלום לא בבכורה ולא בברכה ולכך אמר, אבי שברכו, בימים מועטים אעשה אותו אבל עליו, וזה יקרבו ימים שיהא אבי אבל עליו כי אהרגה את יעקב. וי"מ יקרבו ימי אבלו של אבי שימות ואח"כ אהרוג וכו' ויקרבו כלו' ולוואי שיקרבו אבל א"כ לא היה לו ליעקב לברוח עד שימות אביו והוא ברח קודם מיתת אביו:

מתנחם לך. זהו נחמתו הבכורה והברכה כמו שפי':

למה אשכול גם שניכם יום אחד. שאם יהרוג אותך או אתה אותו תקום כל המשפחה עלי לאמר תני את מכה אחיו ונשמידה גם את היורש וכבו את גחלתי כמו שאמרה התקועית לדוד (שמואל ב י״ד:ז׳):

קצתי בחיי מפני בנות חת. לא רצתה לומר לו שעשו רוצה להרגו דשמא יכעוס יצחק ולא יניח את יעקב לברוח כי יאמר לא יעשה זאת ועתה אראה אם יהיה. ואלא אמ' לו מפני הנשים שהן רעות ומרת רוח לי ילך וברכו ונתן לו את ברכת אברהם מאחר שהוא גדול לו ראוייה הברכה: