בכור שור על בראשית פרק כח

אם יעקב ועשו. כמה רבקות היו ומגיד לך הכתוב שהוא אח לאותה רבקה שהוא אם יעקב ועשו:

וירא עשו כי ברך יצחק. ששלח לקחת לו משם אשה ולא הבין שברח מפניו:

וילך עשו אל ישמעאל. לפי הפשט לבית ישמעאל כי כבר הוא נפטר שהרי זה היה כשהלך יעקב לחרן בן ע"ז שנה שהרי חי יעקב אחר שהלך ללבן ע' שנה כ' שעמד בבית לבן ויוסף היה בן שש כשיצא מבית לבן ונמכר בן י"ז וי"ד קודם שנולד יוסף הרי ל"א משבא ללבן ואחר כ"ב שנה למכירתו הלך יעקב למצרים וחי י"ז במצרים הרי ע' ויעקב חי קמ"ז שנה נמצא בן ע"ז כשבא לחרן כי ע' וע"ז קמ"ז וכשמת ישמעאל לא היה יעקב כי אם בן ס"ג נמצא כשבא לחרן כבר נפטר זה י"ד שנה. ורבו' פי' אל ישמעאל דוקא כי אז היה חי ובאותו פרק מת ואותם י"ד שמש בבית עבר ובן ע"ז בא לחרן וסדר שני יעקב בן ס"ד היה כשמת ישמעאל ובן ע"ז בא לחרן ובן פ"ד נשא רחל ולאה ובן צ"א נולד לו יוסף ובן צ"ז יצא מחרן ובן ק"ח כשנמכר יוסף ובן ק"כ כשנפטר יצחק ובן ק"ל כשהלך למצרים ועשה י"ז במצרים הרי קמ"ז ויוסף בן נ"ו כשנפטר אביו:

בברכו אותו. צוה עליו שלא יקח מבנות כנען מתוך כך ראה והבין כי רעות בנות כנען ולא יש בהן ברכה ולקח את מחלת בת ישמעאל:

על נשיו. עם נשיו כמו נצבים עליו עמו בסמוך לו. כל זה המעשה של עשו לאחר שברח יעקב אלא שסילק מעשה עשו דזוטר ואח"כ מפרש מעשה דיעקב:

אלי אויבי ידחק וישחק, ועווני ימחק וימרק, וממני אל אל ירחק, בסיימי תולדות יצחק.

ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. ואח"כ מפרש והולך כיצד הלך ומה אירע לו בדרך:

ויפגע במקום. כל דבר שאין אדם מתכוין לו אלא ע"י מקרה וכן יעקב לא נתכוין למקום ההוא אלא ע"י מקרה בא שם. וי"ל ויפגע ויתפלל כמו ופגעו לי בעפרון וכמו (ירמיהו ז׳:ט״ז) אל תשא בעדם רינה ותפלה ואל תפגע בי ואח"כ מפ' והולך כיצד מתפלל וע"י מה כי החלום גרם לו למשוח האבן ולנדור נדר ולהתפלל שישוב בשלום:

מאבני המקום. אחת מאבני המקום:

כי בא השמש. אבל אם לא בא היה הולך לפי היכולת כדי להרחיק מעשו:

וראשו מגיע השמימה. אילו אמר וראשו מגיע בשמים הייתי אומר גבוה הרבה ולא עד השמים כמו ערים גדולות ובצורות בשמים אבל כיון שאמר הגיע השמימה דווקא היה נר' לו שהיה ראש הסולם בשמים:

והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו. לפי דעתי אני אומ' שלא ראה מלאכים ממש עולים ויורדים אלא כך נר' לו בחלומו שהסולם עשוי ועומד להיות מלאכים עולים ויורדים דרך שם בשעת הצורך ולקח העליה תחלה לפי שדרך בני אדם לעלות תחלה בסולם ואח"כ לירד היה נר' לו שהיה עומד לעלות כדרכו וכדרך שאר בני אדם אבל אם היה רואה מעשה המלאכים ממש היו יורדים ואח"כ עולים שדירתם למעלה וגם י"ל כי דרך העברי לומר עליה תחלה כמו עולה ויורד בסכין בשחיטת חולין וי"מ כי לפי שראה אותם עולים ואח"כ יורדים אמר מן הארץ נסעו ולארץ שבו לא עיקר דירתם בארץ ולכך מה נורא המקום הזה מקום דירת המלאכים ולא נר' כי מעולם לא חשב יעקב שדירת המלאכים למטה וכי אמר מה נורא על השכינה שראה ועל הסולם הקבוע שם וידוע שהוא שער השמים כדמפ' ואזיל:

והנה ה' נצב עליו. דסולם או עליו דיעקב:

ופרצת ימה וקדמה וגו'. לפי שאמר לו הארץ אשר אתה שוכב עליה שלא תאמר אותה דוקא לפיכך הוא אומר ופרצת ימה וקדמה וגו':

עד אשר אם עשיתי. יש עד שאין לו הפסק כמו מעתה ועד עולם אף כאן אינו אומר כשאעשה אעזבך אלא כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי ולא משם ואילך:

אנכי לא ידעתי. שאם ידעתי לא הייתי שוכב וישן כאן מפני אימת השכינה:

אין זה דבר אחר כי אם בית אלקים וזה שער השמים מקום שהמלאכים נכנסין ויוצאין שם לפני הק' ולביתו ולעשות משלחתו:

והיה ה' לי לאלקים. כלו' אם תעשה לי זאת שישמרני וישיבני אז יהיה לי לאלקים שיתייחד שמו עלי וידוע לכל שהבטחה הזאת שראיתי בחלום מאת הק' באה אלי שנתקיימה ויאמרו יעקב עבדו של הק' והק' לו לאדון כמו והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם שיקרא שמי עליכם ה' אלקים, וכן אם תשמרני יוודע כי אתה מלכי ואני עבדך:

האבן הזאת. יהיה מקומה בית אלהים כי יוודע כי נגלית עלי שם:

וכל אשר תתן לי וגו'. כדי לעבדך ולפרסם ששמרת לי הבטחתך, ויהיה לאו אאבן קאי דא"כ תהיה מבעיא ליה הג"ה: