בראשית כז, מב

ויגד לרבקה. ברוח הקודש הגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:

מתנחם לך. נחם על האחוה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך ומדרש אגדה כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים. ולפי פשוטו לשון תנחומים, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:

וְאִתְחַוָּה לְרִבְקָה יָת פִּתְגָּמֵי עֵשָׂו בְּרַהּ רַבָּא וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְיַעֲקֹב בְּרַהּ זְעֵירָא וַאֲמֶרֶת לֵהּ הָא עֵשָׂו אָחוּךְ כָּמִן לָךְ לְמִקְטְלָךְ

וְאִתְחַוָה לְרִבְקָה בְּרוּחַ קוֹדֶש יַת פִּתְגָמֵי עֵשָו בְּרָהּ רַבָּה דְחָשִׁיב בְּלִבֵּיהּ לְמִקְטוֹל לְיַעֲקב וְשָׁדְרַת וְקָרְאַת לְיַעֲקב בְּרָהּ זְעֵירָא וַאֲמַרַת לֵיהּ הָא עֵשָו אָחוּךְ כָּמִין לָךְ כָּמָן וּמִתְיַעֵט עֲלָךְ לְמִקְטְלָךְ

וטעם ותשלח ותקרא ליעקב כי היה יעקב במקום אחר איננו באהל אביו ואמו כי היה מתחבא מפני עשו אחיו שהיה צועק עליו והיה מתבייש ממנו או מתפחד:

מתנחם לך להרגך מתנחם הוא על הברכות בהריגתך לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ז:מ״ב) ופשוטו מתנחם בך וכן כי בוחר אתה לבן ישי (שמואל א כ ל) והחזיק לו (שם ב טו ה) ורבים כן או פירושו מתנחם עליך כמו כי כן צוה לו המלך (אסתר ג ב) אבל אונקלוס (תרגום אונקלוס על בראשית כ״ז:מ״ב) אמר כמין לך אורב לך ונראה מדעתו כי טעם מתנחם לך שמראה עצמו לך מנוחם על ענין הברכות וכאלו אינו מקפיד בהן והוא מארב כדי שלא תשתמר ממנו ותרגם הענין לא הלשון:

מתנחם. מגזרת נחמה. והטעם זאת היה נחמתו שיוכל להרגך. והגאון אמר מגזרת ווע"ד בלשון ערבי:

ויגד לרבקה את דברי עשו היה אומר בגלוי שבלבו היה יקרבו ימי אבל אבי וגו׳ והלך השומע והגיד לה.

מתנחם לך. זהו נחמתו הבכורה והברכה כמו שפי':

ויוגד לרבקה את דברי עשו בנה הגדול יש ספק מי הגיד לה שעשו לא אמר אהרגה את יעקב אלא בלבו כמו שאמר ויאמר עשו בלבו ואמרם ז"ל ברוח הקדש ואחשוב שלב בכאן כנוי ליצר הרע והוא שראוי היה לעשו לשתוק ולהרגהו ואין תועלת בשטימה אלא שישמר אויב ממנו לזה אמר שיצרו הרע היה גדול מאד ולא שלט בעצמו לשתוק עד שאמר בפיו אהרגה ליעקב. פי' ב' לפעמים משטים ראובן לשמעון ואין כוונתו לעשות לו רעה אלא כדי שיעזוב ראובן מלחלוק עמו לזה אמר שלא היה עשו בזה כן אלא כוונתו ודעתו היה להורגו וזהו בלבו יאמר בפיו ואהרגה את יעקב שהיו פיו ולבו שוים. פירוש ג' וישטום עשו את יעקב זה היה בפרהסיא שאמר שיהרגנו על הברכה וליעקב עצמו שטם בפניו שיהרגנו אבל לא גילה הזמן אימתי יהרגנו אבל בלבו אמר הזמן והוא יקרבו ימי אבל אבי ולזה אמרה רבקה שיברח מיד שלא הוגד לה הזמן ואם תאמר למה פחדה רבקה מעשו שיעקב גבור לזה אמר לפי שעשו גדול ויש לו כח גדול ויעקב קטן ולזה הזכיר בכאן גדול וקטן וא"ת הנה עשו לא אמר שיהרגנו עתה עד שימות אביו לפי הפירוש שאמר בפרהסיא הזמן לזה אמרה מתנחם לך להרגך מיד זהו שתרגום אונקלוס כמן לך ור' אברהם אמר ויאמר עשו בלבו יתכן שגלה סודו לא' מאוהביו ואין צורך:

עשו בנה הגדול. אמרו ״הגדול״, לומר כי הוא יכול עשות אשר זמם לעשות לאחיו, ״בנה הקטן״ פירוש לצד היותו קטן ממנו ביכולת.

מתנחם לך. פירוש מקבל נחמה על אשר עשית לו, להרגך, ובזה תחזור לו הבכורה והברכה.

בנה הגדל. והי׳ חזק וגבור מיעקב הקטן ע״כ פחדה ממנו:

ותשלח ותקרא. יספר הטעמים שצותה שיברח, א] מצד שיעקב בנה הקטן, נגד עשו הגדול בגבורה ובכח נגד יעקב, ב] מצד שהוא מתנחם וחושב מחשבות להרגך, והוא אחיך שלא תוכל להשמר מפניו:

ק ואם תאמר והלא גם לפי המדרש הוא לשון תנחומין, י"ל דהכי פירושו אם באנו לפרש מלשון המדרש שהוא לשון תנחומין ואינו לשון מחשבה, אז תוכל לפרשו שמתנחם על הברכות בהריגתך, ואין צריך לפרשו על כוס תנחומין: