בראשית כז, כח

ויתן לך. יתן ויחזור ויתן ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון ראה ריח בני, שנתן לו הקדוש ברוך הוא, כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו':

האלהים. מהו האלהים, בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסדר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך, (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נכרי מחסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:

מטל השמים. כמשמעו, ומדרש אגדה יש להרבה פנים:

וְיִתֶּן לָךְ יְיָ מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא וּמִטּוּבָא דְאַרְעָא וּסְגִיאוּת (נ''י וְסַגְיוּת) עִיבוּר וַחֲמָר

וְיִתֶּן לְךָ מֵימְרָא דַיְיָ מִטוּב טַלִין דְנַחֲתִין מִן שְׁמַיָא וּמִטוּב מַבּוּעִין דְסַלְקִין וּמִרְבְּיַין צִמְחֵי אַרְעָא מִלְרַע וְסוּגְנוֹי עִבּוּר וַחֲמַר

מטל השמים אין הברכה שיתן לו האלהים מטל השמים כי הטל ירד בכל מקום ואלו אמר שיתן רבוי טל או שירד בעתו כענין ונתתי גשמיכם בעתם (ויקרא כו ד) היתה ברכה אבל פירושו כי הזכיר בו ברכת ה' כריח שדה אשר ברכו ה' והטעם אשר ברכו ה' לבני כי השם ברך אותו בשדה לומר שיצליחנו שם בצידו ולא ימות ולא תבואהו בו רעה ואמר ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ והברכה תוספת ורבוי או שיהיה ורב דגן ותירש בתוספת הוא"ו ושיעורו ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ רב דגן ותירוש והנכון בעיני כי מתת האלהים תמיד הוא ואין לו הפסק לעולם ולכן אמר ויתן לך האלהים כל ימיך על אדמתך מטל השמים ויתן לך משמני הארץ כלומר השמנה בכל הארצות כענין שכתוב (יחזקאל כ ו) צבי היא לכל הארצות ורבי אברהם אמר (אבן עזרא על בראשית כ״ז:כ״ח) כי מ"ם מטל מושך עצמו ואחר עמו וממשמני הארץ ולעשו לא נתנו במתת אלהים ולא ברבוי אבל אמר גם לך אצלתי אחריו ומשמני הארץ ומטל השמים יהיה מושביך בעוד אשר תשב שם ירמוז כי יכלה ויאבד אך בעודו יהיה חלקו טוב:

מ"ם מטל. מושך עצמו ואחר עמו וכן האתן בכורי פשעי:

ויתן לך - מוסב על ברכו ה' והוא הקב"ה: יתן לך מעל מטל השמים כעין ברכת השדה.

מטל השמים. שיספיק לך טל השמים שהכל שמחים בו ולא ימנע צאתך ובואך:

ורוב דגן ותירוש. שתוכל לפרנס אחרים על דרך והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה:

ויתן לך האלהים. זו מדת הדין כלו' אם אתה ראוי לכך ואולם גבי עשו כתיב הנה משמני הארץ יהיה מושבך בין ראוי בין אינו ראוי וכן מצינו בתפלת שלמה ע"ה גבי ישראל אמר ועשית לאיש כדרכיו לפי שלא יקרא תגר וגבי נכרי ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו' שאם לא כן יקרא תגר ויטיח דברים כלפי מעלה. וכן אתה מוצא עשרה ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם וכנגד עשרת הדברות ובשבעה מקומות נתברך כאן ולקמן ואל שדי יברך אותך. והנה ה' נצב עליו ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני. וירא אלהים אל יעקב ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך וכן אברהם נתברך בשבע ברכות ואעשך לגוי גדול וגו' וכנגדן ז' מועדות בשנה שבת פסח שבועות ר"ה יום הכפורים סוכות שמיני עצרת וז' כוכבים רועים ומשמשים את השמש ואת הירח ושבעה אינם רועים ושמם כסיל וז' כוכבים של כימה בעת שהיא שוקעת הגיע זמן הארץ לזרוע וכשהיא עולה הגיע עת הקציר:

ויתן לך י' תיבות בפסוק וי"ב ברכות נתברך כנגד עשרת הדברות שעתידין י"ב בניו לקבל:

מטל השמים שהרי ארץ כנען נתונה לזרעו של אבא ולזרעי, וגשמים אין יורדים בה אלא ב׳ פעמים בשנה. יורה במר חשון ומלקוש בסיון נשאר כל ימות השנה צריכה טל מן השמים.

ומשמני הארץ כענין שנאמר חמאת בקר וחלב צאן.

ויתן לך האלהים זו מדת הדין אם ראוי ליתן לך יתן ומכאן רמז שלמה בתפלתו כשבנה בהמ"ק התחיל לסדר תפלת ישראל שנא' ועשית לאיש כדרכיו אבל נכרי ועשית ככל אשר יקרא לך הנכרי אף אם אינו ראוי לכך משבא לבהמ"ק להתפלל שלא יקרא תגר:

ויתן לך האלקים. כלו' המקום יסכים על ברכה זו ועל מתנה זו ויספיק לך טל וינחילך ארץ שמינה וירבה לך דגן ותירוש:

משמני הארץ. מן העיקר כגון משמן:

ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש: יש ספק שמצאנו שבעה שינוים בין ברכת יעקב לברכת עשו. השינוי הראשון ביעקב אמר ויתן לך לשון נתינה ובעשו לא אמר לשון נתינה. השינוי השני בברכת יעקב הזכיר אלהים ובעשו לא הזכיר אלהים. השינוי השלישי ביעקב לא אמר הנה ובעשו אמר הנה. השינוי הרביעי ביעקב הזכיר בתחלה טל השמים ואחר כך משמני הארץ ובעשו הזכיר משמני הארץ בתחלה ואח"כ טל. השינוי החמישי ביעקב לא הזכיר מושבך ובעשו הזכיר מושבך. השינוי הששי ביעקב לא אמר מעל ובעשו אמר מעל. השינוי הז' ביעקב אמר ורוב דגן ותירוש ובעשו לא אמר כן. ונראה לי תשובה כללית לכל אלו השינויים והוא שברכת יעקב היא מן הש"י בהשגחה פרטית כפי מעשי ישראל ולכן הזכיר בה אלהים אבל בעשו אינו כן אלא שהקב"ה יושיבהו בארץ שיהיה טובה מצד טבעה ולזה אמר בו מושבך כלומר הקב"ה יתן לך מושב שיהיה טוב מצד עצמו אבל ביעקב אינו כן אלא אפילו שיהיה הארץ רעה מצד עצמה הקב"ה יעשה אותה טובה ואם היא טובה יוסיף בה טוביות ולזה אמר ויתן לך האלהים נתינה מיד האלהים ולפי שהיא מצד השגחת השם יתברך אמר בסמוך עם אלהים מטל השמים לפי שהשמים קרובים לשי"ת על השמים כבודו אבל עשו שטוב ארצו היא מטבעה אמר בראשונה משמני הארץ ואחר כך אמר מטל השמים ועוד יעקב קרוב לשמים ועשו קרוב לארץ שהוא חומרי ולזה אמר בעשו מעל פירוש ולא כל על שהקב"ה על השמים כבודו אבל ביעקב שהברכה היא מן האלהים אין למעלה ממנו ואינו מעל אלא כל על ולזה אמר הנה נגזר מלשון הנני כלומר הרי הוא מוכן שהארץ מוכנת מצד עצמה אבל כשהברכה יבוא מפאת ההשגחה אינו הנה שאינו קרוב מאד שצריך תפלות ותחנונים ומעשים טובים ועוד שעשו לפי שהוא דרך טבע לפעמים יבוא דגן רב ולפעמים מעט כפי טבע השנה אם גשומה או לא אבל לישראל לעולם יהיה רוב דגן ותירוש בעבור שיבוא מפאת האלהים שאין החיים והטובות בעין רעה מפאת ה' ואם יחסר מזה הוא מפאת חסרון צדקות ישראל וזהו שאמר ז"ל משמני הארץ יהיה מושבך זו איטליא של יון שידענו שמפאת עצמה שמנה מאד ובזה הותר ספק השינויים:

ויתן לך האלהים. טעם אמרו וא״ו בתחלת ענין, להיות שקדם ואמר ״ויברכהו״ הוסיף עוד לומר ״ויתן לך״ וגו׳, ומה שלא פרש הברכות הרמוזות ב״ויברכהו״, אולי שיכון על דרך אמרם זכרונם לברכה (בראשית רבה לט:יא) שמפתח הברכות נתנו ה׳ לאברהם ואברהם ליצחק (בראשית רבה יא) ועתה מסרם יצחק ליעקב, והוא אמרו ויברכהו פרוש, מסר לו הברכות שיהיו ברשותו.

עוד ירצה שברכו ברכות רוחניות וגשמיות. כנגד הרוחניות אמר בהעלם ״ויברכהו״, וכנגד הגשמיות אמר ויתן לך וגו׳ בתוספת וא״ו, לומר מלבד עולם העליון אשר בחר אברהם לבניו, שהוא עקר תכלית זרע ישראל, עוד יתן לו בעולם הזה וכו׳:

עוד ירצה על זה הדרך: לא מלבד מדת הרחמים, אלא גם מדת הדין תסכים על נתינה זו, והוא אמרו ויתן לך האלהים, פרוש גם מדת אלהים.

ויתן לך האלהים. וי״ו של ויתן מיותרת ודרשו רז״ל (בר״ר סו ג) יתן ויחזור ויתן, וביאור הענין כך הוא לפי שידוע שבכל המצות שהאדם עושה אין בהם די השיב כעל גמולות כעל ישלם (ישעיה נט יח) אותן הטובות שעשה הקב״ה כבר עמו מיום הולדו, וכל מה שהאדם עושה מן המצות הוא עושה אותן דרך תשלומין, ובכל הטובות שאנחנו מקבלין ממנו ית' גבר עלינו חסדו, והקב״ה מקדים את טובותיו בכל נתינה, כמ״ש (תהלים נט יא) אלהי חסדי יקדמני וכתיב (שם כא ד) כי תקדמנו ברכות טוב וכתיב (איוב מא ג) מי הקדימני ואשלם. ולפי הנחה זו אם יהיה עם האדם דבר בליעל לאמר הרי העבר אין ומה בצע כי נעבוד את ה' שלעולם לא יהיה לי חוב עליו. אף אתה תשוב אמריך וצא תאמר לו פוק חזי מאי עמא דבר, כי מנהג הסוחרים הנותנים בהקפה כשהלוקח משלם לו חוב הישן אז הסוחר המוכר חוזר ונותן לו שנית בהקפה, וכן לעולם אבל אם אינו משלם לו החוב הישן שוב אינו נותן לו סחורה. כך החנוני המקיף הגדול ברוך הוא וברוך שמו, כשאדם משלם במצותיו הקפה ראשונה, הקב״ה חוזר ונותן לו בהקפה וזה״ש יתן ויחזור ויתן.

דבר אחר, לפי שנכנס עמו הגן עדן ומזה שפט יצחק שזה הנכנס שכרו הרבה מאוד בעולם הרוחני בגן עדן כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם ע״כ אמר ויתן בוי״ו העיטוף לומר שנוסף על ההצלחה הרוחנית הצפונה לך לעה״ב ויתן לך גם בעולם הזה מטל השמים וגו' כדי שתזכה לשתי שולחנות.

ויש אומרים, שוי״ו של ויתן הוראה שלא יסמוך האדם על הנס אלא יעשה את שלו ככל אשר ימצא בכחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלם הנס כמ״ש רז״ל (ספרי ראה טו יח) יכול אפילו יושב ובטל ת״ל בכל אשר תעשה. לכך נאמר ויתן ר״ל אחר שעשית כבר כל אשר היה בכחך לעשות אז גם ה' יתן לך מאוצרו הטוב כמ״ש (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב וגו'. כי מתחילה צריך אתה לעשות פעולתך, אמנם באמת דווקא, כי לא ישלח ה' עזרו למי שפועל פעולות ותחבולות אנושיות לא בצדק ולא באמת ומשפט, אבל למי שיתעסק באמת ואמונה ישלם ה' עזרו מקודש, וכשהפעולות האנושיות נצמחים תחילה מארץ, אז על צד החסד השקיף ה' ממרומו ובמה השקיף. גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, במלת גם חתם כל הענין והוא מבואר מעצמו.

האלהים. ולא אמר הוי׳. והנה לפי מחשבתו של יצחק שהוא מברך לעשו ה״ה ממש כברכת נח ליפת. יפת אלהים ליפת. וביארנו משום שאין אוה״ע יודעים רק בשם אלהים. אמנם גם כאשר יצאה הברכה ליעקב. ג״כ באשר הברכה איננה מכח תורה ועבודה וגמ״ח שנעשה לש״ש. כי אם כמו דור אחאב וכדומה כמש״כ בהר״ד. וא״כ אז תבוא שפע הברכה מכח טבע הבריאה שנוסד על זכות חסד. מש״ה אמר בשם האלהים:

מטל השמים ומשמני הארץ. הפירות והגידולים יהיו נמתקים כמו במקום שיש שם הרבה טל שמים ושמני הארץ. ולא אמר מושבך. באשר יצא ברוה״ק על יעקב אשר מושבו ידוע ולא נצרך אלא שיהיו פירותיה מבורכים:

ורוב דגן ותירוש. יהי פירותיה מינים אלו שהם חיי האדם:

ויתן לך. בוא"ו החבור, כריח שדה, וכן יתן לך ברכותיו. וברכו בשני ענינים. א] בעושר וקנינים. ב] בממשלה וכבוד. נגד העושר ברכו בג' ענינים, כי יש ארץ שמנה בטבעה, רק שחסר לה שפע מעל מטל השמים, ויש שיש מגד שמים אך היא ארץ רזה וחסר לה ברכה מתהום רובצת תחת, לזה אמר מטל השמים ומשמני הארץ, ויש שיש בה כל אלה ואינה מצלחת לדגן ותירוש שהם עקר למחית האדם, עז"א ורב דגן ותירש:

ד דקשה לרש"י למה כתיב ויתן בוי"ו, אלא פירוש ויתן לך, ואם יפסוק הברכה מפני החטא אפילו הכי יחזור ויתן, ופירוש זה היינו לפי מדרשם ז"ל, דלפי פשוטו מוסיף על ענין ראשון, רצה לומר נתן לך ברכה אחת, לכן קאמר ויתן לך עוד ברכה זו, והיכן מצינו לעיל שברכו, יש לומר מדכתיב (פ' כ"ז) אשר ברכו ה' שנתן לו הקב"ה ברכה, כי אשר ברכו ה' שב אל בני הכתוב למעלה (שם) כאילו אמר ראה ריח בני אשר ברכו ה' כריח השדה שנתן לו הקב"ה ריח טוב: