בכור שור על בראשית פרק כו

אל אבימלך. שהיה בברית עם אביו:

מצותי. שצויתי עליו לפי שעה כגון לך לך ועקידת יצחק:

חוקותי. שחקקתי עליו לדורות כגון מילה:

תורותי. דברים שהתריתי עליו שלא לעשות. הג"ה:

מאה שערים. מאה על מה שהיה משער מן הזריעה שתצא משם היה מוצא על אחד מאה וכמדומה מאה לאו דוקא:

כשמות אשר קרא להן אביו. כדי שיודע שאילו בארות אביו ומיורשתו שאם היה משנה שמם שאמרו לו אחרים הם ולא של אביך היו:

לנו המים. כי מאחר שהם חיים מן הנהר שלנו הם באים:

ויעתק משם. למקום שלא יוכלו לומ' שבא מן הנהר שלהם ומשום הכי לא רבו עליה:

אל תירא. לפי שלא היו רגילים לעשות עמו מריבה ולהתקוטט עמו הוצרך לומר אל תירא:

ואחוזת מרעהו. יש אומ' אחוזת שם איש ומרעהו כמו רעהו, (שופטים י״ד:כ׳) למרעהו אשר רעה לו דשמשון ומביאין ראיה מדכתב ואחוזת שר העיר (צ"ל מדכתב ופיכל שר צבאו, כלומר מזה ראיה שאחוזת שם איש כמו פיכל). ול"נ כמו שתרגם אונקלוס הג"ה:

אם תעשה עמנו רעה. כלו' אם תעשה עמנו כאשר עשינו זאת לך שלא נגענוך וגם שלא עשינו רק טוב הרי אתה גומל לנו רעה בלי פשע:

אתה עתה ברוך ה'. כלו' אפי' גרמה לא עשינו עמך שאם הייתה אומר אתם שלחתם אותי ממקום שהייתי מתברך בו למקום שאינו מתברך היית יכול לומר כי גרמנו לך רעה אבל עתה אתה ברוך ה' כמו לשם נמצא שלא גרמנו לך רק טוב:

על כן שם העיר באר שבע. שם המקום היה באר שבע בימי אברהם ועתה אף שם העיר נקראת באר שבע:

מרת רוח. על מעשיהם הרעים היה מר רוחם של יצחק ורבקה. הג"ה: