בראשית כז, כט

בני אמך. ויעקב אמר ליהודה (להלן מט ח) בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך:

ארריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים. והרשעים תחלתן שלוה וסופן, יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה:

יִפְלְחֻנָּךְ עַמְמִין וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לָךְ מַלְכְּוָן הֱוֵי רַב לְאַחָיךְ וְיִסְגְּדוּן לָךְ בְּנֵי אִמָּךְ מְלַטְטָיךְ יְהוֹן לִיטִין וּמְבָרֲכָיךְ יְהוֹן בְּרִיכִין

יִשְׁתַּעֲבְּדוּן לָךְ אוּמַיָא כָּל בְּנוֹי דְעֵשָו וִיגַחְנוּן קוּמָךְ מַלְכְּוָותָא כָּל בְּנָהָא דִקְטוּרָה רַב וְשַׁלִיט תְּהִי עַל אָחָךְ וִיהוֹן מְקַדְמִין לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָךְ בְּנֵי אִמָךְ לָיְטָךְ בְּרִי יְהוֹן לִיטִין כְּבִלְעָם בַּר בְּעוֹר וּמְבָרְכָךְ יְהוֹן בְּרִיכָן כְּמשֶׁה נָבִיא סַפְרֵיהוֹם דְיִשְרָאֵל

יִפְלְחוּן קֳדָמָךְ אוּמַיָא כָּל בְּנוֹי דְאָחוּךְ וְיִשְׁתַּעַבְּדָן לָךְ כָּל מַלְכַיָא כָּל בְּנוֹי דְיִשְׁמָעֵאל הֲוֵי רַב וְשַׁלִיט עַל בְּנֵי קְטוּרָה יְהוֹן מְקַדְמִין וּשְׁאִילֵין בִּשְׁלָמָךְ כָּל בְּנוֹי דְלָבָן אֲחוּהָ דְאִמָךְ מַאן דְלַיִיט יָתָךְ יַעֲקב בְּרִי יֶהֱוֵי לַיִיט כְּבִלְעָם בֶּן בְּעוֹר וּמַאן דִּמְבָרֵךְ יָתָךְ יֶהֱוֵי בְרִיךְ כְּמשֶׁה נְבִיָיא סַפְרֵיהוֹן דְיִשְרָאֵל:

ארריך ארור ומברכיך ברוך ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור הצדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה ואורריהן קודמין למברכיהן והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך הקדים בלעם ברכה לקללה לשון רש"י (רש"י על בראשית כ״ז:כ״ט) מבראשית רבה (בראשית רבה ס״ו:ד׳) ואם כן למה אמר הקב"ה לאברהם (בראשית י״ב:ג׳) ואברכה מברכיך ומקללך אאור וזה איננו קשה כי חזר שם ונברכו בך והנה הברכה בראש ובסוף או בעבור מה שפירשנו שם דבר בלשון יחיד ורבים כי הכל יברכוהו והיחיד אשר יקלל אותו יואר:

לאחיך. בני הפילגשים:

בני אמך. עשו ובניו:

אורריך ארור. כל אחד מאורריך וכן וצדיקים ככפיר יבטח. ורבים ככה. וכן ומברכיך:

בני אמך - אבל ביעקב שהיו לו נשים הרבה, כתוב בו: וישתחוו לך בני אביך.

וישתחוו לך לאומים. שגם המלכיות שלא יעבדוך ישתחוו לך, שתהיה עליון למלכי ארץ:

הוה גביר לאחיך. כי חשב שיהיה טוב ליעקב שתספיק לו נחלת א"י ושיחיה בה עם איזה שעבוד כדי שלא יטרוד נפשו מאוד בענייני גשמיי' והבלי הנפסדים כמו שקרה לזרעו אחר כך כאמרו מתאב אני את גאון יעקב ושיהיה טוב לו שיהיה משועבד תחת אחיו כאמרם ז"ל אי בטולך אי בטולא דבר עשו מפני שידע שא"י היתה ראויה ליעקב בלבד לכן בזאת הברכה שחשב לברך את עשו לא הזכיר ברכת אברהם ולא ארץ ישראל כמו שהזכיר ליעקב כשהכירו וברכו:

אורריך ארור. כי אנשים רעים מקללים אדוניהם כשלא ישיגו חפצם ולכן הזהיר מזה באמרו אלהים לא תקלל וכו':

וישתחו לך חסר וי"ו כנגד ו' דורות שמדוד עד יורם שעבדו אדום את ישראל ומכאן ואילך פשע בו ויש בזו הברכה כ"ו תיבות לומר לך שברכו בשם הנכבד שעולה כ"ו:

הוה ב' במסורה הוה גביר לאחיך. כי לשלג יאמר הוה ארץ. בזכות יעקב יורד גשם ושלג:

וישתחו לך לאמים, וישתחו כתיב וישתחוו קרי. הוה גביר לאחיך הסכימה דעתו לדעת שגזר הקב״ה ורב יעבד צעיר.

[הוה גביר היה גביר, והוא לשון נתינה].

בני אמך אם היא תנשא עוד אחרי מותי.

ארריך ארור לפי הפשט יצחק היה סבור שהוא עשו ויודע שהוא שנוא ואעפ״י כן שהיה חסיד בעיניו מ״מ גברא אלמא הוא והיה מצוי ביערים, לפיכך הקדים קללתו לברכתו ואמר לשונו לשון רבים, אבל אברהם ידוע היה שהוא אהוב ולא יקללוהו רבים כתוב לשונו בל׳ יחיד ומקללך אאור.

יעבדוך עמים. בני קטורה:

וישתחוו לך לאומים. אילו בני לוט ובני ישמעאל שכולם היו משועבדים ליצחק:

בני אמך. שלא היו לו בנים רק מאם אחת אבל יעקב אמר ליהודה בני אביך לפי שהיו אחיו מהרבה אמהות:

אורריך ארור ומברכיך ברוך. שתרצה תשפיל שתרצה תתרומם ולכך היה עשו סבור לקבל ברכה זו הוא אומר ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה אפי' לאחר שנתרפה ביזה הבכורה שלא היה סבור להפסיד בכך כלום:

יעבדוך וגו׳. אולי כי המלך לא יעלה מס הנוגע לו בין העם, וכדומה לזה ימצא בזמן שישראל משעבדים לאמות העולם, המלכים שבהם שהם בעלי תורה פטורים מהמס (עזרא ז:כד). ומה שאמר אחר כך (בראשית כז:מ) ״ואת אחיך תעבד״ והוא היה מלך, חוזר אל בני עשו.

הוה גביר לאחיך. פירוש, אחיו ממש לא יהיה לו לעבד, אלא שיהיה הוא גביר לו, אבל הבאים אחריו ישתחוו לו, והוא אמרו וישתחוו לך בני אמך:

עוד ירצה שיהיה הוא מתגבר עליו באמצעות עבודת הקדש, אז ישתחוו לו בני וגו׳, כי זולת זה לא ישתעבד אח לאחיו, ולזה תמצא כי במעט התרשלות שהיו מתרשלים ישראל בעבודת ה׳, תכף ומיד (מלכים ב ח:כב) ויפשע אדום:

ארריך וגו׳ ומברכיך וגו׳. פרוש: אורריך לעתיד ארור הוא מעכשיו ולא יקום לארר, ומברכיך ברוך הוא מקודם כדי שתחול ברכתו עליך.

וטעם אמרו ״מברכיך״ לשון רבים ולא ברך אלא לאחד, גם הזכיר מאררים רבים וארור לאחד, נתכון לשלל חלק מהמאררים שאינו ארור, והוא אחיה השילוני (מלכים א יא:כט) וכיוצא בו, לזה אמר ״ארור״ ולא ״ארורים״ כלם, ובמברכים גם כן יש מהמברכים שאינו בכלל ברוך, והוא בלעם הרשע, שהגם שברך לא יברך, ולזה אמר ״מברכיך״ – יש בהם חלק אחד שהוא ברוך ולא כלם, לשלל הנזכר.

ואמר ומברכיך בתוספת וא״ו, לרמוז על מין מקלל שישנו בכלל ברכה, והוא המכון לברך, על דרך אמרם רבנן לרבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי (מועד קטן ט:) ״תזרע ולא תחצד״ וכו׳, וזה הוא שעור הכתוב אורריך ארור ומברכיך פרוש, ואותם אורריך אם הם מכונים למברכיך – ברוך.

אורריך ארור ומברכיך ברוך, ובלעם אמר הפך זה וכן נאמר לאברהם ואברכה מברכיך ומקללך אאר, נראה שיש שני מיני אוררים ושני מיני מברכים מין א' הוא המקלל ממש או מברך ממש, ולעולם כך המדה בצדיקים שתחילתן יסורין וסופן שלוה, והנה כל מברך מסתמא הוא מברך בזמן שצריכין לברכה דהיינו בזמן שהיסורין מצויים, לאפוקי בזמן השלוה אינן צריכין לברכה, כי כן אמר הקב״ה לבלעם כשאמר אם כן אברכם אמר לו אינם צריכין לברכתך כי ברוך הוא. וכל מקלל מסתמא הוא מקלל בזמן השלום, כי בזמן היסורים למה יוסיף קללה. ומזה המין נאמר לאברהם תחילה ואברכה מברכך, כי בהתחלה יהיו היסורין ואז תצטרך למברכים וכל מברכיך אברך אני, ואח״כ בזמן השלום יתקנאו בך רבים ויחשבו לקללך ואני אאר אותם. ומזה המין אמר בלעם מברכיך ברוך ואורריך ארור.

אבל אורריך שהזכיר כאן, אינו מדבר כלל במקללים בלשון קללה, אלא במצערים וכן פירש״י וזה מצוי בזמן היסורין ביותר, ע״ד (שבת לב.) נפל תורא חדד לסכינא. כי נוסף על היסורין יבואו לצערך במקום שהיה להם לנחמך כי בזמן השלום במה יצערו. וכן מברכיך היינו משמחיך וזה מצוי ביותר בזמן השלוה שרבים ישמחו עמך, ומכאן למד רש״י לפרש אורריהם היינו מצעריהם, ובזה הותרו כל הספיקות והקושיות שהקשו הרא״ם והרמב״ן ועיין בספריהם, אבל לפי פירושו של רש״י לא יתישב כל זה ואני לא באתי כ״א לתרץ הפסוקים. תדע שכך הוא שהרי בלעם אמר ותהי אחריתי כמוהו ואיך אמר אורריך ארור בסוף ויעד להם שסופן יסורין, אלא ודאי שאורריך מדבר בזמן השלוה שתהיה באחרית ימיהם ועליה אמר ותהי אחריתי כמוהו, אבל לרשעים יעד הפך ואמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. והקב״ה יעד ג״כ לאברהם שיהיה ראשיתו מצער ויצטרך למברכים ואחריתו ישגא מאד ויבואו עליו מקללים ולא יוכלו לו.

יעבדוך עמים. כבר נתבאר כ״פ דמשמעות עם הוא שאינו מלוכה בפ״ע אלא עם בפ״ע תחת שבט מלוכה אחרת:

וישתחו לך לאומים. לאום הוא מלוכה ואומה בפ״ע. כמש״כ לעיל כ״ה כ״ג. והיה הברכה כי מלוכות בפ״ע יהיו נכנעים אליך. ומש״ה כתיב וישתחו חסר שאין הפי׳ השתחואה ממש כעבדים אלא כעין דכתיב יכבדוך עם עז:

הוה גביר לאחיך. זרע עשו ויבואר להלך ל״ו כ״א. ובס׳ דברים ב׳ ד׳ וכ״ג ח׳. דאחינו לא נקרא אלא בני עשו היושבים בשעיר המה עיקר אדום. וגביר אינו במשמע עבדות ממש אלא גביר מושל עליו. ומכ״מ הוא מלוכה בפ״ע. וזה נתקיים בבית ראשון שאומה אדום אע״ג שהיא מלוכה בפ״ע מכ״מ היו נשמעים לישראל אפי׳ בימי אחאב ומלכי יהודה הרשעים ורק בשביל כח גמ״ח הנפלא:

וישתחוו לך בני אמך. ג״כ זרע עשו והשתחוו מלא הוא עבדות ממש וזה הי׳ בימי מלכות בית שני שהיו אדום עבדים ממש לישראל ומש״ה כתיב בני אמך. שנכנסו לגמרי בהנהגת ישראל. והנהגת ד״א מכונה בשם אם כמש״כ בס׳ דברים כ״א י״ח. וכ״ז מדבר באומה הנקראת על שם אדום הוא עשו. ונתקיים ביעקב עד שנתקלקל גם כח גמ״ח של יעקב. וכמו שהוכיח הושע הנביא מה אעשה לך אפרים וחסדכם כענן בקר. ועמוס הנביא אמר על שלשה פשעי ישראל וגו׳ על מכרם בכסף צדיק וכל הענין ובבית שני נתקלקל ע״י שנאת חנם ורציחה כידוע:

יעבדוך. ונגד המשרה והממשלה אמר יעבדוך עמים, ויש הבדל בין עמים ולאמים, שלאומים פורט עמים בעלי דת, וע"כ הוסיף וישתחוו לך לאמים, והם לא יעבדו למעלתם רק ישתחוו, הוה גביר לאחיך, שהם בני ישמעאל וב"ק, וישתחוו לך בני אמך, הם בני יעקב, ישתחוו לך מצד שאתה הבכור. ארריך ארור ומברכיך ברוך, ולמעלה אצל אברהם, וכן בברכת בלעם נאמר בהפך, כי שם יאמר, שישגיח ה' בהשגחה פרטית על המברכים, וכל מי שלא יברך וכ"ש המקלל יהיה ארור, אבל יצחק בברכת עשו לא יכול לאמר כן שלא תחול השגחת ה' רק על מברכי עשו, רק אמר בהפך שה' ינקום מן המאררים, וממילא המברך יהיה ברוך מצד עצמו:

ה (ג"א), שלא רצה לתלות הקללה בעצמו לומר שבניו יהיו עבדים:

ו כלומר יסורין וצרות שלהם באין תחילה, לפיכך יצחק הקדים קללות אוררים וכו'. והרמב"ן טען למה כתיב בפרשת לך (לעיל י"ב ג') ואברכה מברכיך ומקללך אאר, ותירץ שהרי כתיב אחריו (שם) ונברכו וגו' הרי גם קללות אוררים קודם לברכת מברכים, ואף על פי שבלעם אמר לישראל (במדבר כ"ד ט') מברכיך ברוך וגו', לא אמר זה אלא למה שהורגל לדבר עם הרשעים, אי נמי שהיה מברך אותם שיגיע להם כמעשה הרשעים שיהיה להם ג"כ תחילה שלוה כו' וק"ל: