בראשית כז, לג

ויחרד. כתרגומו ותוה לשון תימה ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו:

מי אפוא. לשון לעצמו, משמש עם כמה דברים איפוא, איה פה, מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד:

ואכל מכל. מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו:

גם ברוך יהיה. שלא תאמר אלולי שרמה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו:

וּתְוָה יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַד לַחֲדָא וַאֲמַר מָן הוּא דֵּיכִי דְצָד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכֹּלָּא עַד לָא תֵיעוֹל וּבָרֵכִתֵּהּ אַף בְּרִיךְ יְהֵי

וְאִזְדַעֲזַע יִצְחָק זַעֲזוּעַ סַגִי כְּדִי שָׁמַע יַת קָלֵיהּ דְעֵשָו וְרֵיחַ תַּבְשִׁילֵיהּ עָלַת בְּאַנְפּוֹי הֵי כְרֵיחָא דִיֵקדַת גֵיהִנָם וַאֲמַר מַאן הוּא דְכִי דְצַד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִית מִכָּל דְאַיְיתִי עַד דְלָא עָלַת וּבְרִיכְתֵּיהּ וַאֲפִילוּ הָכִי בְּרִיךְ יְהֵי

בטרם תבא ואברכהו גם ברוך יהיה אין דרך החרד חרדה גדולה עד מאד וצועק "מי הוא אשר רמני לברך אותו" שישלים צעקתו לאמר מיד "גם ברוך יהיה" אבל היה ראוי שיקללהו ועוד כי היה עשו צועק עליו לאמר "ולמה תברכהו עתה אבי" ואיך יאמין עשו כי במרמה היה מתחלה בראותו כי עתה יברך אותו ברצונו והנכון בעיני שהוא לשון הווה יאמר מי איפוא הוא הצד ציד אשר היה יכול לרמותי שאברכהו וגם שיהיה ברוך על כל פנים כי ידעתי כי ברוך הוא או טעמו וגם ברוך יהיה על כרחי שאי אפשר לי להעביר הברכה ממנו כי מאז שברך אותו ידע ברוח הקדש שחלה ברכתו עליו וזהו טעם החרדה הגדולה אשר חרד כי ידע שאבד בנו האהוב לו ברכתו לעולם וזה טעם בא אחיך במרמה כי אחר שאמר מי איפוא נתן דעתו שהבא אליו היה יעקב שאי אפשר שתחול הברכה רק בזרעו:

מי איפה. מי זה ואנה הוא שתי מלות:

וי"ו ואברכהו. קמוץ בעבור היותו פועל עבר ואלו היה בפתח גדול היה לעתיד:

ויחרד יצחק - על שמצא שער בחלקת צוואריו של יעקב.

מי איפוא - תיקון לשון הוא, כמו איזו שבתלמוד אימא לי איזי, אַתְאוֹרֶש ב"ל.

גם ברוך יהיה - שמיהר לעובדני וגם ידע שבעצת רבקה עשה הכל והיא הייתה מכרת בו שראוי לברכות.

מי איפוא הוא. אם כן שאתה עשו מי היה זה שהביא לי ציד כי אמנם מלת איפוא כשתבא עם אל"ף בסוף התיבה משמשת במקום אם כן. אבל מלת איפה עם ה"א בסוף משמשת במקום איה כמו איפה הם רועים:

גם ברוך יהיה. א"כ מי הוא שהביא לי ציד במרמה ועם זה יזכה שיהי' ברוך כי אמנם הרגיש בברכתו שחלה הברכה על המבורך כמו שאמרו על ר' חנינא כשהיה מתפלל על החולים:

ויחרד יצחק חרדה וגו'. שתי חרדות חרד יצחק אחת כשנעקד ואחת כאן ולמדך הכתוב שזו היתה גדולה ועכשיו ממה חרד לפי שאמר בלבו מה עון ומה מכשול היה בידי שברכתי הקטן לפני הגדול והתחיל עשו גונח ואמר וכו' כדפי' רש"י ז"ל:

מי איפה. שאל יצחק מי יהיה אפה בגיהנם ורוח הקודש משיבו הוא הצד ציד כלומר עשו והיינו דקאמר ליה יצחק לעשו ולכה איפה מה אעשה בני כלומר אתה עתיד להיות אפיה בגיהנם אם כן מה אעשה לך:

ויאמר מי איפוא ר"ת אמו מי נעשה סרסור בדבר רבקה:

איפוא בגימטריא גהנם שנכנס גיהנם עמו:

ואברכהו ב' דין ואידך כי אחד קראתיו ואברכהו. גבי אברהם רמז ברכת אברהם בירך את יעקב. וכתיב נמי ויתן לך את ברכת אברהם:

גם ברוך יהיה. מכל, ואמר כן להורות כי המתברך בארץ מפי האבות כמתברך מפי אלהי אמן (ישעיה סה, טז).

ובמדרש ויחרד יצחק חרדה, שתי חרדות חרד יצחק אחת ע"ג המזבח ואחת כאן, והזכיר עד מאד לומר שחרדה זו גדולה מאותה חרדה שחרד ע"ג המזבח.

ובב"ר אפשר מי שיש לו שני בנים אחד נכנס ואחד יוצא והוא חרד אתמהא אלא בשעה שנכנס עשו נכנס עמו גיהנם, ר' נתן בשם ר' אחא התחילו כותלי הבית מרתיעין, הוא שאמר מי איפוא מי הוא שעתיד לאפות כאן אני ובני, אמר לו הקב"ה לא אתה ולא בנך אלא הוא הצד ציד הוא הלך לצוד ונצוד, ע"כ.

ויחרד יצחק פרש״י ראה גיהנום פתוחה מתחתיו לפי שרצה לקלל את יעקב. וי״מ אמר יצחק אם אני טעיתי בין עשו ליעקב בזה אין אני חרד ואין לי תימה בדבר שהרי כהו עיני ולא הכרתי אותו. אבל על זאת אני חרד שאין דבר נסתר מעיני הקב״ה היאך הסכים להעביר הבכורה מן הגדול ונתנה לצעיר. [ואכל משפט לשון הקודש בהיות התנועה באות הבא אחר הוי״ו יפתחוהו].

גם ברוך יהיה שע״פ הדבור ברכתיו שהרי קנה הבכורה ממך ושורת הדין עשיתי. ד״א גם ברוך יהיה לפי שכבר אמרתי לו אורריך ארור ואם אקללהו אקלל את עצמי ולכך איני חפץ לקללו. וא״ת לא אקללהו ולא אברכהו כבר אמרתי לו מברכיך ברוך לכך אני מברכו שאני מברכך א״ע. ד״א גם ברוך יהיה מפי הקב״ה עתיד הוא להיות ברוך.

גם ברוך יהיה. שאיני יכול לחזור בי:

גם ברוך. כלו' מאחר שקבל ברכת זו להיות גביר ושר יודע אני שגם ברכה האחרת יקבל ברכת אברהם לירש את הארץ כי היא ראויה לבכור ולגביר וכן אמר ליעקב כששלחו לחרן אמר לו ויתן לך את ברכת אברהם:

ויחרד יצחק חרדה יש בזה ספקות: הספק הא' מה חרדה היא זו גדולה עד מאד וכי לא היה יכול לברך גם לעשו ואם החרדה בעבור שבירך ליעקב למה אינו ראוי כי זרעו הוא ועוד שאמר ויקח ברכתך שמורה שלא יש ברכה אחרת בעולם והנה כמה מיני ברכות יש שיוכל לברכו ג"כ: הספק השני שאמר ויקח ברכתך מורה שלא נשאר ברכה עמו שיוכל לברכו ואחר כך ראינו שבירך אותו ואיך אמר שאין לו ברכה עוד: הספק הג' אחר שביקש עשו ממנו שיברך אותו ואמר ב' פעמים שלא נשאר לו ברכה שפעם א' אמר ויקח ברכתך לומר שאין לו עוד ברכה ואח"כ אמר הלא אצלת לי ברכה והשיב לו שאין לו עוד ברכה ולכה איפה מה אעשה בני איך כשאמר עשו הברכה אחת היא לך אבי ברכני גם אני אבי מיד בירך אותו ומה טענה כל כך גדולה היא לשבסמוך בירך אותו שזהו עצמו מ"ש הלא אצלת לי ברכה ולא בירך אותו בטענה ההיא: התשובה לכל אלו הספקות לפי שברכתו היתה הוה גביר לאחיך וגביר הוא מן המצטרף שהוא גביר על אחיו והם עבדים ולכך חרד חרדה גדולה שא"א לתת לו ברכה כמוה וכ"ש גדולה ממנה ולזה אמר ויקח ברכתך שא"א לברך אותו ברכה כמוה וזה ולפי שעשו אמר ברכני גם אני אבי כלומר שוה לברכתו ולפי שלא גלה לו נוסח הברכה חזר לומר הלא אצלת לי ברכה כמוה אז גלה לו הנוסח ואמר לו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וא"כ א"א לברך לך ברכה כמוה אז השיב עשו ואמר הברכה אחת היא לך אבי פירוש שתי ברכות נתת לו הא' גביר והב' דגן ותירוש הברכה הא' כבר אני רואה שאין בה תיקון אבל א' מן הברכות שהיא דגן ותירוש מאותו המין של ברכה ברכני גם אני אבי ואז בירך לו מזה המין האחרון ואמר הנה משמני הארץ יהיה מושבך ולפי שעדיין יחזור עשו ויאמר ומה יועיל לי הברכה השנית מה שקנה עבד קנה רבו אם אינך מתקן גם הראשונה מעט שכן דרך התחבוליים שואלים מעט מעט עד שמשיגים שאלתם וכן הבין יצחק מעשו לזה השיב גם כן והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צואריך ובזה הותרו כל הספקות:

ויחרד יצחק וגו׳ גם ברוך וגו׳. טעם שני דברים הפכיים בנושא אחד, כי מתחלה חרד על הרמאות, ואחר כך חש למה שקדם ואמר בברכתו ״אורריך ארור״ וברכהו. קודם לא ידע מי הוא וחרד וחש לאדם אחר, וכשהתבונן בדבר והשכיל כי הוא יעקב ברך אותו, כי הריח מריח בגדיו וידע הפרש שבינו לבין עשו וחתם על הברכות. גם חש למה שקדם לומר ״אורריך ארור״ לזה ברכהו.

גם ברוך יהיה. מאי קמ״ל וכי היה עשו מסופק בברכתו על כן י״ל שמה שאמר אורריך ארור היינו אם אתה תקלל את אחרים אסכים עמך באופן שיהיה ארור מי שתארר אתה, וכן מברכיך את מי אשר תברך אתה אסכים לברכתך שיהיה ברוך. כי מסר בידו הברכות לברך את מי שירצה, וע״ז אמר יצחק גם ברוך יהיה שלא זו שאברכהו כבר אפילו אמרתי לו והיה ברכה ונתתי בידו לברך את מי שירצה, ואחר שמסרתי הברכות בידו איך אקח מידו מה שכבר נתתי לו ומה מועיל שאברכך אם הוא לא יסכים עמי. ולפי זה גם ברוך יהיה מלשון והיה ברכה, ואל תשיבני מן וי״ו של ברוך שמשמעותה שהוא יהיה מבורך מצינו דוגמא לזה שדרשו רז״ל (סוטה לח:) אין נותנין כוס של ברכה כי אם לטוב עין שנאמר (משלי כב ט.) טוב עין הוא יבורך אל תקרי יבורך אלא יברך.

דבר אחר, לכך אמר גם ברוך יהיה, שלא יאמר עשו הלא אין ברכת יעקב נצחית, ותוכל לפרש דבריך שברכת יעקב תחול על זמן קבוע וככלות זמנו יתחילו ברכותיו של עשו, ע״ז אמר גם ברוך יהיה לא זו שאברכהו בהווה אלא גם ברוך יהיה ר״ל יהיה כן לעולם וא״כ אין מקום לברכותיך לחול לא בהווה ולא בעתיד, ועשו אמר הלא אצלת לי ברכה אחרת בכיוצא בה, וכי לא אפשר שיחולו שני הברכות כאחד, והשיב לו הן גביר שמתיו לך, ומה שקנה עבד קנה רבו וא״כ מה יתן לו, ובעבור הפצרתו נתן מקום לחול ברכתו באמרו והיה כאשר תריד וגו'.

הצד ציד. יצא ברוה״ק זה הלשון דמשמעו שצד את הציד. היינו את עשו שמכונה איש ציד ע״ש הפעולה הרגילה בידו. ולא גלה עדיין יצחק בפירוש שיעקב הי׳ שהרי הוא לשה״ר וגם מטיל שנאה ביניהם:

ויחרד יצחק וגו' ויאמר מי אפוא, ר"ל הלא נתקבצו בזה כמה פליאות עד שנראה בעליל כי דבר ה' הוא. א] מי הוא הצד ציד, שלא נודע מי הוא, ב] אפוא, הוא שנתעלם מן העין פתאום ולא נודע איפה הלך, ג] הצד ציד, ואיך צד ציד בשעה קלה ואין יודע ציד בלתך, ד] ויבא לי, ואיך עלה בדעתו להביא ואני לא צויתיו. ה] ואכל מכל, הגם שאין דרכי לאכול הרבה מחלישת האצטומכא בפרט לחז"ל שטעם בו כל מעדנים שבעולם, ו] שכ"ז היה בטרם תבוא הצידה וההבאה והאכילה, ז] ואברכהו, מה שברכתיו ולא הרגשתי בקולו שהוא איש אחר, מבואר מכ"ז שה' הסכים על ברכה זו, וא"כ גם ברוך יהיה, וקרוב לזה ברי"א:

ח ואם כן לפי מדרש רז"ל יהיה פירוש של ויחרד אינו כמשמעו לשון תמיהה אלא פחד על פתיחת גיהנם, ואף על פי דלפי פשוטו נמי ויחרדו אינו לשון תמיהה אלא לשון חרדה, אלא רצה לומר דהחרדה היה כמשמעו על דבר המתמיה של מי איפוא, ולאפוקי לפי המדרש החרדה הוא הגיהנם:

ט (ג"א), פירש מתחתיו תחת עשו כי עם יעקב נכנס גן עדן ועם זה גיהנם:

י פירש שאינה מלה מורכבת מאיה ואיפה, רק הוא לשון בפני עצמו והוא משמש לכמה ענינים וכו':

כ דאם לא כן מכל למה לי:

ל וקשה והלא קרא דויעקבני (פ' ל"ו) הוא אחר פסוק גם ברוך יהיה, ונראה לי דבודאי עשו צעק מיד בקול רם מה עשה לי האח הזה, ויעקבני זה פעמים, ושמע אביו ואמר גם ברוך יהיה, והנה כשמוע עשו דברי אביו שאמר גם ברוך יהיה אחר שאמר ויעקבני זה פעמים ולא השגיח בו, אז אמר לו הכי קרא שמו יעקב, כלומר אני משיג שאהוב בעיניך עקיבתו ורמאותו, ומשום הכי קראתו יעקב לשון עתיד ולא עקב, שיעקבני פעמים, (מהרש"ל):

מ דאם לא כן גם ברוך יהיה למה לי, הלא כבר ברכו: