איסור ריבית – מה אסור ולמה?

שלושה פסוקים ושש אזהרות

בפרשת משפטים נאמר: ״אם כסף תלוה את עמי את העני עמך – לא תהיה לו כנשה, לא תשימון עליו נשך״ (שמות כב, כד). בפרשת בהר: ״אל תקח מאתו נשך ותרבית... את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך״ (ויקרא כה, לו–לז). ובפרשת כי תצא: ״לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל... לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך״ (דברים כג, כ–כא).

המשנה מונה את כל המשתתפים בעסקת ריבית: ״המלווה, והלווה, והערב, והעדים – וחכמים אומרים אף הסופר״ (בבא מציעא ה, יא). בגמרא (בבא מציעא עה ע״ב) מבאר אביי שהמלווה עובר על כל הלאווים, והלווה עובר על ״לא תשיך״ ועל ״לפני עור לא תתן מכשול״ – כי הוא מכשיל את המלווה. מכאן שאין זה איסור על ״ניצול העני״ בלבד: גם לווה שמציע ריבית מרצונו עובר עבירה.

נשך ותרבית – ומה עניין יציאת מצרים

המשנה שואלת ״איזהו נשך ואיזהו תרבית?״ (בבא מציעא ה, א). נשך הוא ההלוואה עצמה בתוספת – ״מפני שהוא נושך״, כמו נחש שנשיכתו קטנה ותוצאתה גדולה. תרבית היא רווח שנוצר בדרך עקיפה, למשל בעסקת פירות שבה המחיר עולה בינתיים. הרמב״ם קובע ש״נשך ומרבית אחד הוא״ – שני שמות לאותו איסור (הלכות מלווה ולווה ד, א).

הגמרא (בבא מציעא סא ע״ב) שואלת מדוע הוזכרה יציאת מצרים בפרשת הריבית, ועונה: ״אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור, אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלווה אותם לישראל בריבית״. כלומר, גם תחבולה שאיש לא יגלה – גלויה לפני הקב״ה.

ריבית קצוצה ואבק ריבית

השולחן ערוך פותח את הלכות ריבית בהזהרה: ״צריך ליזהר בריבית וכמה לאוין נאמרו בו״ (יורה דעה קס), ובסימן הבא מגדיר מה נחשב ריבית מן התורה ומה מדרבנן (יורה דעה קסא). בקיצור שולחן ערוך מוסבר למה דווקא כאן צריך זהירות יתרה: נפשו של אדם חומדת ממון, והריבית נעשית ברצון שני הצדדים, כך שקל ״להתיר״ אותה לעצמו (קיצור שולחן ערוך סה, א).

ריבית מגוי, בנקים ומשכנתאות

מן התורה מותר להלוות לגוי בריבית וללוות ממנו (״לנכרי תשיך״), וחכמים הגבילו זאת כדי שלא ילמד אדם ממעשיו (יורה דעה קנט); בפועל נהגו להקל במסחר, ובכל מקרה מעשי שואלים רב.

בין יהודים האיסור חל גם על גופים: הלוואה מבנק או מחברה בבעלות יהודית, משכנתא, תשלומים בכרטיס אשראי עם ריבית, וקנס על איחור בתשלום. בנקים וחברות רבות בישראל חתמו על היתר עסקה כללי, אבל לא כל גוף עשה זאת, ולא כל עסקה בין אנשים פרטיים מכוסה. על כך במאמר היתר עסקה – מהו.

טעויות נפוצות

• לחשוב שאם הלווה מסכים, או מציע ריבית מרצונו – הדבר מותר. גם הלווה עובר בלאו.
• לחשוב שהאיסור חל רק על אנשים פרטיים ולא על חברות ובנקים בבעלות יהודית.
• לחשוב שריבית היא רק כסף. גם מתנה, שירות או טובת הנאה בגלל ההלוואה עלולים להיות ריבית.
• לחתום כעד או כערב על הלוואה בריבית בלי לשים לב – גם הם עוברים בלאו.