מושגי יהדות · פרשת משפטים
מושגי יהדות: איסור ריבית
הרב הראל ב"ר אביחי זכריה שליט"א, רב שכונה בראש העין ומו"ץ בבית ההוראה "אפיקי מים"מתוך עלון "תורה וחסד – בית זכריה"
מהו איסור ריבית מן התורה ומה ההבדל בינו לבין ריבית דרבנן. הדברים מפרטים מי עובר על האיסור – המלווה, הלווה, הערב, העדים והסופר – ואת דין ההלוואה לגוי בריבית.
ריבית
איסור ריבית הוא מצוות לא תעשה מדאורייתא האוסרת על מתן או קבלת תמורה על הלוואה. שנאמר: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ, אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ", ונאמר: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ: לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ", ונאמר: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". כל האנשים העוסקים במתן הלוואה בריבית ומאפשרים את ביצועה, עוברים על איסורים. המלווה עובר על שישה לאווים; חמישה ובנוסף עובר על איסור "לפני עיוור לא תיתן מכשול". הלווה עובר על שני לאווים. ובנוסף, גם הערב, העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על איסור התורה "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ".
ריבית האסורה מן התורה היא תוספת קבועה, "ריבית קצוצה", שהסכימו עליה המלווה והלווה בשעת ההלוואה. בין אם התוספת היא כסף או שווה כסף, בין אם ההלוואה היא כסף או רכוש. (שו"ע יו"ד קסא, א) ריבית האסורה מדרבנן "אבק ריבית", היא תוספת שמשלם הלווה למלווה, שלא נתקיימו בה כל התנאים העושים אותה ריבית מן התורה, כגון שאינה קבועה, מפני שהיא תלויה בהשתנות הנסיבות. כגון הצמדה למחיר סחורה מסוימת, כך שאם תתייקר תשולם תוספת על ההלוואה, אך אם תוזל ישולם אף פחות מן הקרן. כמו כן, ריבית דרבנן היא כאשר התוספת לא נקבעה כלל בשעת ההלוואה, (רמב"ם מלווה ולווה ו, ב-ג.) ובכלל זה, "ריבית מוקדמת" ו"ריבית מאוחרת". בריבית דרבנן, אין איסור אלא למלווה בלבד, אבל הלווה אינו עובר משום ריבית, שהואיל ואין איסורו אלא משום לא תשיך, ובאופן זה שאינו נותן משלו יותר על הקרן אינו משיך, ומכל מקום עובר משום "לפני עור לא תתן מכשול".
דין תורה שמותר להלוות לגוי בריבית, שנאמר: "לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ", ויש מן הראשונים שהוסיפו טעם בדבר, שטעם איסור ריבית אמרה תורה משום "וחי אחיך עמך", וגוי אין אנו מצווים להחיותו. ונחלקו ראשונים: לשיטת הרמב"ם בספר המצוות: מצות עשה היא שהמלווה לגוי יטול ממנו ריבית וינשכנו, ולדעת הראב"ד אינה מצות עשה, ולא בא הכתוב אלא ללמד שלנכרי בלבד תשיך ולא לישראל, ולהוסיף בעבירתו לאו הבא מכלל עשה.
נושא זה ארוך מארץ מידה, נגענו בו בראשי פרקים ואידך זיל גמור.
מקורות
- ויקרא כה, לו-לז
- דברים כג, כ-כא
- שמות כב, כד
- שו"ע יו"ד קסא, א
- רמב"ם מלווה ולווה ו, ב-ג
- ספר המצוות לרמב"ם
- ראב"ד