הושענא רבה – מה עושים, למה חובטים ערבות ומה עושים בלילה

יום של חתימה

במסורת ישראל נאמר שבראש השנה נכתב הדין, ביום הכיפורים הוא נחתם, ובהושענא רבה נמסרים "הפתקים" – הדין נעשה סופי. לכן היום, אף שהוא חול המועד, יש בו אופי של יום תפילה מיוחד: בתפילת שחרית בקהילות רבות מתפללים בבגדי חג, מדליקים נרות, ויש הנוהגים לומר חלק מתפילות הימים הנוראים. הלכות היום מבוארות בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרסד.

ההקפות

בכל יום מימי סוכות מקיפים את הבימה פעם אחת עם ארבעת המינים, ואומרים "הושענות" – פיוטים שבכל שורה בהם חוזרת הבקשה "הושע נא". זה זכר למקדש, שבו הקיפו את המזבח בערבות. בהושענא רבה מקיפים שבע פעמים, ואומרים את כל ההושענות של השבוע. ספרי התורה מוצאים מן ההיכל ומוחזקים על הבימה במשך ההקפות. על נטילת הלולב והברכה.

חבטת הערבות

אחרי ההקפות מניחים את הלולב בצד, לוקחים אגודה של חמש ערבות, וחובטים בה על הקרקע חמש פעמים. מנהג זה מכונה "מנהג נביאים", כלומר מנהג קדום מימי הנביאים, ואין מברכים עליו. הערבות של החבטה הן נפרדות מאלה שבלולב. רבים קונים אגודות מוכנות לפני החג. בסוף, נוהגים שלא לזרוק את הערבות לאשפה בזלזול; יש השומרים אותן לשריפת החמץ.

הלילה

בליל הושענא רבה נוהגים רבים להיות ערים ולומדים לפי סדר שנקרא "תיקון ליל הושענא רבה" – בעיקר קריאת ספר דברים, ויש הקוראים גם את ספר תהילים כולו. בבתי כנסת רבים נערך לימוד משותף. זהו מנהג, והמשתתפים בו מקפידים שלא לפגוע בתפילת שחרית שלמחרת. את פרקי תהילים אפשר לקרוא בספר תהילים שבאתר.

הפרידה מהסוכה

בארץ ישראל הושענא רבה הוא היום האחרון שבו יושבים בסוכה, וסעודת היום – בדרך כלל ארוחת צהריים – היא האחרונה בה. יש הנוהגים לומר בצאתם מהסוכה בפעם האחרונה תפילה קצרה, "יהי רצון שנזכה לשבת בסוכת עורו של לויתן". בחוץ לארץ אוכלים בסוכה גם בשמיני עצרת, בלי ברכה. את הסוכה מפרקים רק אחרי החג.

אחרי הושענא רבה

בערב מתחיל שמיני עצרת – חג בפני עצמו, שבו אומרים תפילת גשם, ובארץ ישראל הוא גם שמחת תורה, עם הקפות וסיום התורה. בחוץ לארץ שמחת תורה הוא היום השני.

טעויות נפוצות

• לחבוט בערבות של הלולב – לחבטה לוקחים אגודה נפרדת.
• לברך על חבטת הערבות – זהו מנהג נביאים ואין עליו ברכה.
• להישאר ער כל הלילה ולהפסיד את תפילת שחרית.
• לפרק את הסוכה בהושענא רבה, לפני שהחג נגמר.